"שלום רחל. אשתי לא מעוניינת לקיים אתי יחסי אישות, כל פעם יש לה תרוץ אחר,
האם ניתן לעשות משהו בנידון?"
בשאלה \בקשה זו פנה אלי אליהו [שם בדוי].
אליהו וחנה [שם בדוי] נשואים כ-30 שנים באושר -כך אליהו מדווח. הכל זורם טוב, חוץ מיחסי המין בניהם.
הוא מעוניין והיא לא.
אליהו הוסיף, שהוא עובד במשרה מכובדת במקום הומה אדם, וזה שאשתו נמנעת ממנו גורם לו להביט על נשים אחרות. הוא חושש שהמצב מבחינתו, חלילה, ילך וידרדר.
לכאורה יש כאן מלכוד. אליהו רוצה בדבר, ומי שנמנעת זו אשתו. היא לא מגיעה לייעוץ. היא אפילו לא יודעת שאליהו פנה לייעוץ!
מה עושים? לכאורה מי שצריך את העזרה זו האישה.האמנם?
על פניו נראה, שאלו פני הדברים,
אך באמת, אסור ואי -אפשר לדעת מה קורה, אלא אם כן מדברים עם שני הצדדים. אולי הוא מציק לה? אולי אפילו מכריח אותה לכך והיא לא מסכימה \לא נהנית?
יחד עם זאת כשאדם בא לייעוץ מתוך צורך, מתוך מצוקה שמפריעה לו, לפטור אותו בלא כלום זה לא נכון.
נכון הדבר שהייעוץ המיני לא תמיד פשוט, לעתים הוא מורכב יותר לעתים פחות, אך בתור יועצת למיניות ולזוגיות, אני יודעת שהדברים שזורים אלו באלו, ולכן אני מנסה לעזור לזה שפנה. אני יודעת ומודעת לכך שיש עוד צד בעניין, שכרגע לא בא, או לא מוכן לבוא. ועדיין יש מה לעשות..
ניתן לשוחח עם הפונה ליצור אמון בנינו, בין המטפל למטופל.ולחוש -ולו במעט- מה קורה בין המילים. מצורת הדיבור, משפת הגוף,וכמובן מתוכן הדברים.כשנוצר אימון,כשהמטופל סומך על המטפל,מתחיל הטיפול עצמו. בודקים את הדברים ,את האירועים ,את הסיטואציות,מנתחים אותם, כך שהמטופל בעצמו מתחיל להבין ולרצות לעשות שינוי. כך קורה לעתים מזומנות[לא תמיד] שאם אחד מבני הזוג עושה שינוי, זה יוצר תגובת שרשרת, מחולל שינוי ומשפיע לטובה על בן הזוג, ואפילו קורה שבן הזוג יצטרף לתהליך הטיפולי בהמשך!
למי מיועד הטיפול?
לזוגות הסובלים מבעיה בקשר המיני בניהם, קשר שבהרבה מקרים, קשור לאינטראקציה הכללית בין בני הזוג. כמו כן הייעוץ תומך ועוזר לבעיות הנובעות מקשיים רגשיים-גופניים המתעוררים וקיימים אצל אחד מבני הזוג. לעתים,לאחר אבחון ותשאול, אני ממליצה להם לגשת לרופא נשים או לאורולוג. במקרים מסוימים הזוג חוזר לקליניקה ולעתים לא.אם בגלל שהבעיה הייתה נטו רפואית והיא נפתרה או בגלל סיבות אחרות, לרוב הייעוץ והטיפול טובים יותר במרחב הזוגי.כששני בני הזוג מגיעים לפגישות.בהמשך ניתן לעשות פגישות עם כל אחד בנפרד, ושוב לפגוש את שניהם. הכל לפי הצורך.
במקרים אחרים כשיש בעיה, ורק אחד מבני הזוג מוכן להגיע [השני לא מוכן מטעמי בושה/ אשמה ועוד..]
ניתן -כאמור למעלה- לעבוד רק אתו. לקוות שהטיפול האישי ישפיע ויעורר את בן הזוג השני להצטרף. אך גם אם לא, זה בסדר. אמנם המצב יותר מסובך,הדברים פחות גלויים וברורים [שהרי מדברים רק עם צד אחד של המשוואה] אבל עדיין יש סיכוי שמשהו טוב יקרה.