משנכנס אדר מרבין בשמחה

אנו בתחילת חודש אדר א'.  השנה ישנם שני חודשי אדר בגלל עיבור השנה. זאת כדי לאפשר לחג הפסח לנחות אצלנו באביב.
חכמים כתבו שחודש אדר הינו חודש בו  המזל מאיר לעם ישראל  והשמחה מאפיינת אותו.
כיצד ניתן לייצר שמחה בתוכנו? האם ניתן בכלל לשלוט ברגשות? כיצד אוכל להיות שמחה אם אינני מרגישה כך?
זוהי אכן שאלה מצוינת. רבים דנו בה והגיעו למסקנה שאדם בעל מודעות גבוהה לעצמו, לחלק המנטלי שבו, יכול גם יכול לשלוט על מצבו הנפשי במידה זו או אחרת.

כיצד עושים זאת?

נקדים ונאמר שאם קורה משהו פחות נעים לאדם, והוא מאפשר לו יותר ויותר להיכנס לתודעה שלו, אם הוא לא יעצור ויתבונן במה שקרה לו, קרוב לוודאי שיכנס מיד לעצבות ואף לייאוש. 
רגשות שליליים אלו מאד מחלישים את האדם, ולא מאפשרים לו לראות את המציאות באופן רחב ונכון. כשאדם שרוי בעצב, עולמו צר מאוד, והוא לא מסוגל לתכנן את מהלכיו הלאה. ככל שיכנס למצב זה של דיכאון ועצבות, כך יהיה לו קשה יותר לצאת מזה.

מה שקורה לנו הוא לא מקרי

אם נדע ונפנים שכל מה שקורה לנו הוא לא מקרי, שהעולם מנוהל בצורה מסודרת מלמעלה, יהיה לנו קל יותר לקבל גם דברים שקשים לנו. אמנם איננו מבינים חלק ניכר מההתרחשויות הקורות בעולם, וזה בסדר גמור. איננו יכולים לראות  אלא מה שמונח לפנינו ואנו הרי מוגבלים. 
לדוגמא: אם אדם יביט לשמיים ויאמר  לעצמו "אין על הירח שום דבר כי אינני רואה שם מאומה" או  "אין דבר מעבר לירח כי אינני רואה שם שום דבר",  כל השומע יצחק לו.
כשאנו מתבוננים בעולם, אנו בהכרח נגיע למסקנה שיש דברים מעבר למה שאנו רואים. איננו רואים את האנרגיה הסובבת אותנו וברור לכולנו שיש דבר כזה, אלא שזה מופשט. איננו רואים את האוויר שאנו נושמים, אך ברור לנו שיש אוויר ואם לא היה בוודאי היינו נחנקים.
אם נחזור להתבוננות שלנו במחשבה על מה שקורה לנו, למודעות הקיימת בתוכנו,  הרי שיהיה לנו קל יותר לשלוט על הרגשות שלנו.

מה שקובע זה לאו דווקא המקרה עצמו אלא אופן ההתייחסות שלנו אליו.  

ככל שנהיה פסיביים, לא נחשוב על מה שקורה לנו, 'המקרה' עצמו ישפיע עלינו, אבל אם נשתמש בנקודת הבחירה שלנו, ולכולנו יש  בחירה, נוכל לבחור להסיט את מחשבותינו  מאותו 'מקרה' רע. כלומר, אם נאחז בזיכרון הלא טוב, וניתן למחשבה האוטומטית להפעיל אותו ממילא נשקע בייאוש, אבל אם נשנן לעצמנו שכנראה ככה היה צריך להיות, זה יקל עלינו, לא ניתקע בזיכרון הזה, ננסה להסיט את המחשבה לכיוון חיובי שיעזור לנו לתקן את המעוות. 
לדוגמא, יעקב ושרית יצאו תקופה, וכבר היו בכיוון של חתונה כשלפתע שרית החליטה שהם לא מתאימים. יעקב עלול להיכנס לייאוש, להיכנס למיטה ולא לרצות לצאת משם למשך כמה ימים טובים. 
כיוון שליעקב הייתה מודעות לעצמו, למחשבותיו ולרגשותיו, הוא בחר להתבונן במציאות והבין שהוא יכול להחליט לקבל את המציאות במקום להילחם בה. הוא ידע שכך כנראה היה צריך להיות, מה שהקל עליו לקום ולהמשיך הלאה. יתכן מאוד שעדיין יכאב לו, אבל מבחינה מעשית הוא כבר יוכל לפעול ולעשות דברים שיקרבו אותו למטרתו. בצורה זו הכאב לאט לאט ידעך, כי מחשבה משפיעה על הרגשות.

להפנים שאני עושה כל מה שאני יכול והשאר לא תלוי בי

באותו אופן ככל שכל אדם יפנים שהוא עושה מה שיכול והשאר לא תלוי בו הוא ירגיש שמחה. מדוע?

כי הוא יודע שעשה את הכי טוב  שהיה יכול, וזה לכשעצמו יחזק אותו ויקרב אותו למטרתו.
כמו כן, כשאדם יעשה משהו מתוך בחירה ככה הוא יצליח יותר כי הוא ירגיש נאמן יותר לעצמו. וכך הוא יחיה בצורה חיובית יותר וישמח על בחירותיו. 

שמחה היא לא רק "צחוקים", ובוודאי לא צחוקים שמקטינים או מנמיכים אנשים אחרים. זהו צחוק של אגואיסטיות. זה לא צחוק ממקום פנימי חיובי.
ככל שהאדם יהיה קשוב יותר לעצמו, יתנהל בצורה של שליטה עצמית על מה שהוא יכול. יבחר את תגובותיו ואת מעשיו הוא יגיע לשמחה פנימית.

שמחה זו היא התחושה שטוב לי במקום שאני נמצאת, טוב לי שעם מה שאני בוחרת ועושה.

גם אם אני טועה, לא נורא, תמיד אפשר לתקן, וזה לכשעצמו עשוי להרים את האדם, כי האדם לא נשאר עם הכעס  והתבוססות ברגשי אשמה, אלא בוחר לצאת משם ולהרים עצמו. זו באמת שמחה פנימית אמתית.
נכון הדבר שלעיתים טוב וחשוב לצחוק צחוק משחרר אמתי על פשלות שעשיתי או על סתם דברים מצחיקים, אבל זה קורה רק לעיתים. את השמחה האמתית אני בונה בתוך תוכי, מתוך אמונה בעצמי, אמונה שמה שקורה הוא נכון ומדויק, ואני זאת שיכולה לבחור את מחשבותיי שהם בוודאי ישפיעו גם על הרגשות שלי ועל רגש השמחה בפרט.
בשבוע הבא נרחיב יותר על  מידת השמחה
בהצלחה בעזרת ה' לכולנו.