"שלום רחל", נשמע קול מהעבר השני של הקו "נשלחנו אליך מהבית-דין הרבני על מנת לפתוח בתהליך טיפולי של שלום-בית." וממשיכה האישה: "אני מוכנה, אבל קצת חוששת, האם בכלל תוכלי לעזור לנו?"
שאלות כאלו ודומיהן, נשמעות לא מעט מפי זוגות שהגיעו עד מדרגות הרבנות עקב משבר רציני ביחסיהם. ואכן, מה עושים? מה עונים? הרי הם הגיעו -כמעט- לנקודת האין חזור. אז זהו,שלא. דווקא כאן יכול להיות טמון האוצר. מדוע? אני יוצאת מתוך ההנחה שאין לבני הזוג כבר מה להפסיד, לכן יכול להתחיל תהליך טיפולי-אמיתי ושורשי שנוגע, כן נוגע, בנקודות הכואבות.
תהליך זה בא על מנת לנקות סוף סוף את הפצע שהתפתח במשך זמן לא קצר (בדרך כלל). זה פצע, שהתכסה במשך הזמן בהרבה קליפות, והנה זו ההזדמנות להציע לבני הזוג, לבוא, להיפתח, להתנסות במשהו אחר, שאולי לא הכירו. בהתחלה יכולים לבוא ביחד, ואם יש צורך בהמשך, כל אחד יכול לבוא בנפרד על מנת שירגיש חופשי יותר לומר את אשר על ליבו. המטרה היא שישובו ויבואו ביחד כשהמצב יאפשר זאת. כל זאת כדי לפתוח דלת חדשה, דרכה יכנסו למסגרת הנישואין המחודשת וכל אחד יגלה את מקומו מחדש.
כאמור, זו הזדמנות פז- למי שמוכן ללכת על זה- לפתוח דף חדש בקשר הזוגי של יצירת תקשורת שונה, כשבבסיסה אנו מתחילים לתת אימון בבן זוגנו, נפתחים אליו, מוכנים להקשיב לו. זו תקשורת אשר יכולה להעניק בטחון ויציבות בקשר הזוגי. אך זאת יש לזכור, זו עבודה, אך שכרה הרב בצידה. היא מומלצת, היא משחררת, היא עשויה להרים ולמנף את האדם עצמו (שזה עוד רווח מהטיפול) ואת הזוגיות שלו.
למי מיועד הטיפול?
האמת? לא לכולם. הוא בעצם מיועד לזוגות שמוכנים להכיר בקשיים שלהם (ובאמת למי אין קשיים? גם לנו המטפלים, ומי שיכחיש זאת- שיקום).
אבל יש עוד שלב, חשוב לא פחות. לאחר ההכרה בבעיה, מתחילה העבודה. ותנאי הכרחי לכך הוא, רצון ועוד פעם רצון, לעשות שינוי, לעבוד. הרבה פעמים יש הכרה וגם רצון לשינוי, אבל הידע חסר, לכן טוב להיעזר בגורם חיצוני שהוא לרוב מטפל במקצועו, שיוכל לתת לבני הזוג כלים להתמודד. התשובות אצלם, אך את ההכוונה, טוב שיקבלו מאדם חיצוני.
בנוסף לכך, האדם בדרך כלל לא רואה את מומי עצמו, לכן גם אם יש לו ידע, הוא לא יוכל ברוב המקרים לעזור לעצמו, כי הוא נוגע בדבר וקשה לו לראות את הדבר באובייקטיביות.