ילדים נושרים

בעז"ה

ילדים נושרים

איך מתמודדים עם ילד שבחר לחיות אורח חיים שונה משלנו? רחלפישר, פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית עונה על שאלה שמעסיקה לא מעט הורים.

מרים, אימו של יעקב, התקשרה אליו בעניין דחוף באחד הערבים לטלפון הנייד. מאחר והוא לא ענה לשיחתה, מרים התקשרה לישיבה, ושם הודיעו לה שהוא לא מגיע ללימודים כבר תקופה ארוכה. הסתבר למרים שיעקב מבלה את זמנו עם חברים מפוקפקים, ובמקום ללמוד תורה הוא מסתובב ברחובות.

הדוגמא לעיל היא אחת מיני רבות לילדים שנשרו. ישנן מספר תגובות נפוצות של הורים:

כעס ואכזבההתפרצות על הילד עם אמירות, כמו: "מה עשינו לך שאתה עוזב את דרכינו?" "למה אתה עושה לנו את זה, אתה גורם לנו בושות" וכן הלאה.

אשמה: ההורים  מאשימים כל אחד את עצמו, את הילד, את זולתו, את העולם, את החברים ואת הסביבה. התנהגות זו תוביל לדיכאון ועצבות.
התנתקות ונידוי: התנהגות קרירה לילד .לפעמים מציבים לילד אולטימאטום עד כדי סילוקו מהבית.

תגובות אלו, על אף שאינן מועילות, הינן טבעיות:

ההורים משקיעים עמל רב בחינוך הילד. והרי כל יהודי מתפלל ושואף ש"נזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות", זו הסיבה שהורים חשים כי בנם, בשר מבשרם, חלק מנשמתם,  בגד בהם ובדרכם. לעיתים תעלה תחושת 'אבל': "לא לילד זה התפללנו"..
בראשית התהליך יש לתת מקום לתחושות טבעיות אלו. אולם, כעס, נידוי, התנתקות והאשמה יפגעו עמוקות במערכת היחסים ובנפשו של הילד, שיתקשה לאסוף את אותם החלקים שנשברו בו אגב התנהגותנו.כמו כן, בצורה זו אנו גם טומנים פח לעצמנו ולסיכוי לקירובו בעתיד.

יש להשליט את המוח על הלב ולפעול מתוך העקרונות הבאים:
ענווה: הרפיה מתחושת "האגו" וה"אני", שמנסה להשליט עצמו על הזולת. עלינו לזכור ש"אין עוד מלבדו" נאמר על הקב"ה, ולמרות שאנו ההורים, לילדים יש רצונות אישיים משלהם.עלינו לזכור כי לכל אדם יש בחירה חופשית ואנו שלוחיו של המקום.  לא בחרנו שזה הילד שייוולד לנו, אך אנו  נעשה את הטוב ביותר שאנו מסוגלים. אם בכל זאת הולך הוא בנתיב אחר, נזכור ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". יותר מכך: כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה!

התעניינות בילד:בזהירות ובעדינות עלינו להתעניין במה שעובר על הילד בחיי היומיום שלו, ולהיות קשובים אל דבריו ואל ציפיותיו מהעולם ומעצמו. עלינו להתעניין כיצד הוא מרגיש, מה מצב רוחו והאם אפשר לסייע במשהו ולהקל עליו. עניין זה תלוי הרבה גם במידת רצונו של הילד, להיפתח לפני ההורה ולפתח איתו תקשורת.

תיאום עמדות: במידה והילד ממשיך לגור בבית, יש להגיע עמו "לתיאום עמדות" מתוך הקשבה וכבוד הדדי. הילד חייב להיות מודע שהוא גר בבית הוריו ולכבד את הדרך בה הבית מתנהל. עם זאת, ישנם דברים הקשורים לאורח חייו של הילד שהוא ירצה להמשיך ולעשות בדרך שלו, ואת זאת יש לאפשר לו, בתנאים מסוימים כמובן.

אנו צריכים להתחזק ולזכור את הדבר הבסיסי מכל: אהבת ילדינו.נאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם", בין עושים רצונו ובין שאין עושים רצונו.כשם שיהודי לעולם יישאר יהודי, כך גם ילדינו לעולם יישארו בשר מבשרנו. העובדה שהילד התנתק מהמסלול שלנו אינה מעידה על על חוסר אהבתו אותנו. כשניתן לילדינו להרגיש את אהבתנו אליו, כשנראה בו את הטוב, נזכה בע"ה לשלום בית אמיתי, מתוך אהבה, אחווה, שלום ורעות.