שמי רחל פישר, נשואה למאיר. אם ל-10 ילדים יקרים ואם אומנת לנער מיוחד. פסיכותרפיסטית, בעלת תואר שני, העוסקת בעיקר בטיפול זוגי ומשפחתי. כמו כן, אני מנחת קבוצות הורים. מדוע אני טורחת ומספרת על משפחתי? שאלה טובה ואנסה לענות עליה.
אני מאמינה שכדי לטפל ולעזור לאנשים צריך לרכוש כלים מקצועיים ומיומנויות טיפול שונות ומגוונות. לטעמי, זה הכרחי אך לא מספיק. אישית, אני מרגישה חזק פנימה, שאדם שהקים משפחה נורמטיבית, עמל עליה, טרח, טיפח את משפחתו, את הזוגיות שלו, צמח יחד איתה- ההשקעה שהשקיע חוזרת אליו ובגדול. אצלי המשפחה הייתה במקום ראשון ובהחלט -בע''ה עמלנו, והשקענו בה רבות.
מה שחשוב לענייננו הוא, שככל שהלימודים שלי היו טובים וחשובים כך הם השתדרגו רבות בגלל התובנות הרבות שקיבלתי תוך כדי גידול הילדים.
הייתה לי זכות לגדול איתם ואף ללמוד מהם ודרכם, רבות נפלאות, ולא משנה בני כמה היו, קטנים כגדולים.
עבורי, זו תובנה ראשונית בטיפול, שגם אני, כמטפלת ולא רק כאימא, לומדת ממטופלי דרך הסיפור שהם מביאים לחדר. וזה בעיני מס ערך מוסף גדול מאד. אני בהחלט יכולה לומר בקול גדול: לא הייתי מה שאני ללא משפחתי הנפלאה עם כל הקשיים שבה .
יש לציין שאני מאמינה בכל מאודי, שרוב התשובות לבעיות המתעוררות, נמצאות אצל המטופל, אלא שקשה לו למצוא אותם בכוחות עצמו, הוא נוגע בדבר. בדרך כלל הוא פגוע ורואה את עולמו ו-בעיקר את בעיותיו- בצורה מאד סובייקטיבית. לכן הוא תקוע במקום הבעייתי.
המטפל יכול לעזור לצאת מכך. זה המנדט שלי כמטפלת, לעזור למטופל לפתוח לעצמו בתוכו פתח, לגלות את כוחותיו שלא הצליח לתת להם ביטוי הולם עד כה, כך שיוכל לעלות על דרך חדשה, מלאה בביטחון ואמונה בעצמו.