התחדשות

בס'ד

מאמר בנושא התחדשות

נועה הגיעה הביתה בפנים נפולות משהו...

מה קרה נועהלה? אין תשובה. עלתה מחשבה לפני: אפתיע אותה במשהו חדש, אולי זה יעזור לה להתאושש?

קראתי לה והראיתי  לה החולצה החדשה שקניתי בעבורה. [מיד אורו עיניה. שמחה הילדה כאילו דבר לא אירע ממקודם.

מכאן עולה השאלה: מה קורה כשנותנים לאדם משהו חדש?

משהו שלא ציפה? או: מה קורה לאדם כשמבשרים לו בשורה טובה? לדוגמא, כשהבן מספר לו על החלטתו להינשא או כשהוא קיבל קידום בעבודה?

אנו שמחים כשקורה לנו משהו טוב שאינו צפוי, כשקורה ארוע שובר שגרה, כשדבר חדש ומפתיע  נכנס לחיינו. מדוע? האם כל כך רע לנו במה שיש לנו בחיי השגרה?

נדמה לי שאנו כיצורי אנוש מוגבלים נכנסים להרגל היומיומי, עושים, רצים, עובדים, אוכלים, בלי לתת את הדעת על מה ואיך. הרבה פעמים אנו פועלים כרובוטים,

כמכונה משומנת שיודעת תפקידה וכך פועלת. זה אמנם טוב ואף חוסך זמן יקר, אך "אליה וקוץ בה"- לעתים אנו מעבירים את חיינו בלי משים. הכל עובר כצל עובר.

רבנו בחיי בספרו "חובת הלבבות"- בשער הבחינה-   כותב שהאדם נולד לעולם כעייר- פרא. כלומר, האדם נולד ללא מודעות. הוא מקבל וחווה דברים טובים, מתרגל אליהם ושוכחם מהר. חוסר המודעות קיים במיוחד ביחס לדברים טובים. אין לנו מודעות שטוב לנו. המודעות אמנם נמצאת בתוכנו בשכלנו שלא תמיד מופעל, בפוטנציאל הטמון בנו. אך  כדי לחוש, להרגיש במאורעות, בדברים היקרים הללו צריך להפעיל את אותה מודעות, את אותה התבוננות שכלית ,נפשית. הרבה פעמים הדברים החשובים באמת הם הדברים השגרתיים, היומיומיים: קורת הגג שלראשנו, הילדים שלנו, הבריאות היחסית שלנו. נכון שהם חלק מחיינו, ומרגישים  מובנים מאליהם,  אבל אם נתבונן טיפה, נראה שבלעדיהם חיינו אינם חיים.  לדוגמא, הזוגיות שלנו. הרי כבר התחתנו פעם, איך היה טוב שמח, והיום זה  כבר שגרתי ולעיתים אף משעמם. חסר הריגוש. נכון שבן או בת הזוג חביבים וטובי לב, אך משהו חסר. כך יוצא שאנו מחמיצים הרבה דברים טובים שקורים לנו מידי יום, ונותנים  עליהם את הדעת רק אם חלילה קורה משהו. אז אנו נזכרים בחסרונם ומרגישים צורך להודות, לברך, או לבקש את כל אותם הדברים הכל כך שגרתיים ומובנים מאליהם.

השאלה היא: האם אפשר להתחדש בשגרה? לראות את החידוש שיש בדברים הטריוויאליים  החוזרים על עצמם-ב"ה –כל הזמן?

מה עושים כדי ליצור את ההתחדשות היומיומית, להרגיש כדויד המלך שכתב בתפילתו לבורא יתברך: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי ..ולבקר בהיכלו": לימדנו דויד מלכנו, שהאדם צריך לשאוף גם להרגיש את רצון ההתקרבות לה', אך שכל פעם נרגיש התחדשות בכך כמו המבקר שחוזר והולך.

איך נעשה זאת? האם זה אפשרי בכלל? רבנו בחיי שואל את השאלה הזו וגם עונה עליה  בשער ה-8: "חשבון- הנפש". זאת עושים על ידי עבודת ההתבוננות. הוא מסביר כיצד בונים מחשבות חדשות ויזומות, ומלמדנו לאן לכוון את מחשבותינו: רבנו בחיי מביא את  דויד המלך שאומר: "חישבתי את דרכי ואשיבה רגלי" מהפירוש "רגלי" מסביר רבנו בחיי, רגלי הנפש. אילו הם ההרגלים שלנו או במילים אחרות אלה המחשבות האוטומטיות  שבנפש. עלינו לבדקם כשהם כבר לא מתאימים לנו, כשהן גורמות לנו בעיות, כשהן כבר לא משרתות אותנו, ולהיפך כשהן גורמות להרס שלום הבית לדוגמא. מוסיף החכם בספרו שהאדם צריך לתת אל ליבו למה שהוא מעוניין. למה שחשוב לו לחשוב,  ולאו דווקא יחשוב על "מה שבא לו". הכוונה למחשבות שנגררות ללא משים אחרי מה שקורה לנו מה שקורה מסביבנו, כולל פחדים ודמיונות. ככל שאנו חושבים מחשבות אוטומטיות, מחשבות לא יזומות, כך אנו מתרחקים מהעצמי האמיתי שלנו. אנו לא שולטים על המצב שלנו, אלא נשלטים. מוסיף החכם שמן הראוי שאנו נתבונן ונגרום למצב של דו-שיח בין השכל ללב.הרגש חשוב, אך כדי לברר אותו צריך להוציא כל העת את ההגיון והבינה מארסנל הכלים שלנו. כך נלמד נפרט לעצמינו  מה נכון לנו. מה באמת מגיע לנו.

לדוגמא, איך אנו רוצים להמשיך את הזוגיות שלנו? האם לחזור שוב ושוב על אותן המריבות שלא מקדמות אותנו לשום מקום או להיפך; ליצור כיוון מחשבה שונה ממה שהיה עד היום. לבחור כיוון חדש. להיות אמיצים ולפתוח חלון חדש דרכו יפציע אור חדש, עלי ועל בעלי. עלי ועל ילדי.  

היום אנו יותר אנשים מגיבים. לחדשות, לפרסומות, למה שאומרים אחרים. אך אנו יכולים אחרת לגמרי. להחליט למשוך בחוטים לומר לעצמינו: זה לא מתאים לי, אני עוזבת את הדרך הזו. את המוצר הזה.הרי –לאחר שהתבוננתי בו- ראיתי שהוא בכלל לא מתאים לי, עשיתי כי אמא אמרה, כי חברתי מרוצה ממנו. אך אם לומר את האמת – לי זה לא מתאים ואני מורידה אתו מהמדף שלי.  הרווח שלנו מדרך זו הוא עצום. ראשית. החיים נעשים יותר מעניינים. יותר מאתגרים. יש לי משימות, אינני פועלת רק מתוך שכך עשיתי אתמול ולכן אני עושה זאת היום שוב.

שנית: לגבי מערכות יחסים, זה נותן לי מבט  אחר,חדש. בדקתי ראיתי שמשהו לא פועל, לכן אני מחליטה לפעול אחרת. נכון לשם כך צריך אומץ, אך זה משתלם. זה שווה בגדול. מי שמתחיל לפעול כך אולי בהתחלה זה מוזר, אפילו קצת קשה, אך כשממשיכים ולא מוותרים רואים את ההבדל.

יהי רצון שנלמד ליישם ולראות החידוש בחיי היומיום שלנו. גם עם עצמינו, גם עם בני זוגנו וגם עם כל מה שקורה סביבנו. ממילא נדע להעריך יותר כל דבר, ואף להודות עליו. גם על הדברים שלכאורה ברורים וידועים מראש.

-- 

פישר רחל

פסיכותרפיסטית, יועצת לזוגות ומשפחה.

http://rahelfisher.co.il/