חדש אדר כמנוף להגברת מידת השמחה שבי

        חדש אדר--טריגר לעבודה על ה"שמחה"

אנו נמצאים כבר בתוככי חודש אדר א'. נותרו לנו קצת יותר משבועים להגיע לחודש ה"שווה", חודש אדר ב'

בו אנו חוגגים את פורים. אבל באמת, זכינו. זכינו כי קיבלנו חודש נוסף במתנה [שניים במחיר אחד]. בחודש אדר א' ניתנת לנו הזדמנות להתכונן לעיקר העיקרים שבחודש אדר, ענין השמחה.

איך נהיים שמחים? לכאורה זה קל. הולכים לקניות, פותחים מוזיקה בקולי קולות, רוקדים, ושמחים. כל זה טוב ויפה, ובחלקו גם נכון. מדוע רק בחלקו?

כי אנו רוצים לעורר את השמחה בקרבנו-בתוכינו. הריקוד, הספורט, הקניות, כל אלו בהחלט מוסיפים, ומעוררים את ההורמונים שמשפיעים על השמחה.

אבל מה עושים אם אין לנו אפשרות לרקוד? אם איננו יכולים לעשות ספורט? אם אין לנו כסף כרגע לקניות? כיצד נעורר את השמחה בתוכינו? ומהי בכלל אותה שמחה?

ידוע הסיפור על הליצן העצוב. הליצן שמגיע, מצחיק את האנשים, אבל בסופו של יום הוא חוזר לביתו עצוב.  מדוע?

וזאת לנו לדעת: יש הבדל בין בידור לבין שמחה. בידור מטרתו להצחיק את האנשים דרך תיאור סיטואציות מצחיקות, שלעיתים יכולות להיות אף על חשבון מגזרים וטיפוסים שונים. זה אמנם מצחיק באותו הרגע, אבל כשאדם נמצא בעצבות, מופע בידור שכזה אולי יסיט אותו לפרק זמן מעצבותו, אבל מה יקרה לאחר שההופעה תיגמר? כשיירד המסך? הכל חוזר לקדמותו.

השמחה לעומת זאת, היא תחושה פנימית מהותית. היא לאו דווקא מתבטאת בצחוק חיצוני. השמחה היא תחושה של שלימות פנימית באדם. אמנם האדם מודע לחסרונות שיש בו, הוא גם יודע שחסרים לו מספר דברים. אבל עיקר הכובד של תחושותיו, של עצמיותו הוא, שהוא בסדר. הוא חש שלם ונינוח כמו שהוא.

מה מקור הבלבול?

מוזר הדבר. דווקא בתקופת השפע, כשיש לנו קניונים מפוארים ונוחים, בתים יפים, מכוניות בלי סוף על הכביש, דווקא אז רואים אצל אנשים בעלי יכולת כלכלית - אצל חלקם כמובן - עליה באחוזי הדכאון. אנו רואים צריכה מוגברת של כדורים נוגדי דכאון. מדוע? לכאורה זה צריך להיות בדיוק ההיפך. כשיש לנו, כשאנו יכולים לקנות מה שליבנו חפץ, הרי שאנו מאושרים. הרי יש לנו מה שאנו רוצים.

אלא שבדור שלנו, דור ה"אינסטנט", בו הכל מהיר, תזזיתי ומשתנה, הדברים מורגשים אחרת. נולדנו לתוך עולם של שפע, שפע עצום הנראה בכל עיר, בכל מרכז המכבד את עצמו. שפע זה מבלבל אותנו וגורם לנו להרגיש, לרצות עוד. עם כל כמה שיש לנו, אנו מרגישים חסרים. מה שיש היום, מתיישן מחר כאשר שוב תבוא אופנה חדשה. תרבות הסרטים, הפרסומות, היופי המוחצן, כל אלו משדרים לנו שאנו צריכים כל הזמן להדביק את הקצב. לחשוב שאם רק יהיה לנו את זה וגם את זה, נהיה מאושרים. אך הפלא ופלא,כשאנו כבר משיגים את אותם דברים, אולי אנו נחים לרגע קט, אך הרצון מתחדש לו מיד ורוצה עוד. נדמה לנו - באופן מוטעה - שכל עוד אין לנו את כל מה שאנו רוצים, איננו יכולים לשמוח. כי איך נשמח אם אין לנו בית \ אוטו \ מספיק כסף ועוד,  הרי אנו חסרים. כשתחושת החוסר מתיישבת בתוכנו, אנו מרגישים מרוקנים, חסרי ערך, ועצוב לנו.

התרבות הזו גורמת לנו לטעות יסודית. היא גורמת לנו לחשוב כי השמחה והאושר תלויים בעיקר בדברים החיצוניים כמו יופי, ממון, וכבוד. ממילא, כאשר נדמה לנו שמשהו מכל אלו חסר, קשה לנו לשמוח.

אם נפנה זמן ונתבונן על זה בהתבוננות שכלית מבחוץ, בלי לערב את הצד הריגשי, מצב זה יכול להיראות כאבסורד. הרי אם יש לנו את הדברים הבסיסיים הנצרכים לחיים כמו בית, משפחה, אוכל ממנו אנו מתקיימים, מיטה להניח עליה את הראש ואנו בריאים ב"ה - אז מדוע לא לשמוח? יש לנו את העיקר. נכון, חסרים לנו מספר דברים, אבל הרוב? הרוב כבר כאן אצלנו. כאמור, השפע מבלבל אותנו. השפע מרחיק אותנו מעצמנו ומהצרכים האמיתיים שלנו. אנו נגררים אחר השינויים הרבים. כל פעם מתעורר לו רצון חדש, ובכל זאת עם כל מילוי חיצוני, אנו עדיין מרגישים חסרים.

אם חפצי חיים אנו ורוצים לחיות  בשמחה אמיתית, אנו חייבים להתבונן ולחפש אותה. אנו צריכים ללמוד כיצד מוצאים אותה בתוך עצמינו, בתוך השלימות הפנימית הקיימת בנו, הקיימת בתוך כל אדם שנברא בצלם אלוקים.

אם כך, כיצד נשיג  את השמחה?

1. כמו ביחס לכל הרגשות, יש בידינו אפשרות לבחור בשמחה. כשנתבונן ונזכור שנבראנו בצלם אלוקים. הבורא בחר בנו להוולד, משמע שיש לנו יעוד ומטרה. לא באנו לעולם סתם. עלינו לנסות ולברר מהי אותה שליחות מיוחדת שלנו.

2. נחשוב מהן הפעולות השונות שמביאות אותנו לשמחה (וזה משתנה מאדם לאדם), ולחזק את אותן הפעולות.

3. בתחילת הדרך, נמצא זמן - יומי או שבועי - ובו נתרכז בדברים הטובים שיש אצלנו ושיש גם בסובבים אותנו. נמצא את אותם דברים ונחזור עליהם, נשנן אותם לעצמנו כמנטרה, כדרך חיים.אפילו במשפטים פשוטים שנשנן יום יום.אין ספק שזה יחדור  העז'ה, אט אט לתוכינו

בצורה זו נשים לב שהשמחה במהותה לא קשורה למצב חיצוני מסוים או למציאות כזו או אחרת. השמחה נובעת מהשקפת עולם, מבחירה אמיתית ואמיצה של דרך חיים.

נסו להזכר באנשים שהכרתם, שהמציאות שלהם לא היתה סוגה בשושנים ובכל זאת הם היו שמחים, פעלו ויצרו. ישנם אנשים עניים ושמחים וגם להיפך, אנשים עשירים עצובים ומיואשים.

כשאנו מחליטים לבחור בשמחה, אנו מאפשרים לעצמנו להרגיש טוב יותר. עלינו לקום בבוקר ולומר לעצמנו: "היום אני בוחר להיות שמח. היום אני מתרכז בראיה חיובית. גם אם יש דברים שמפריעים, הם לא העיקר. אני רוצה לשמוח עם מה שיש לידי בתוכי .עם מה שאני,  עם מה שיקרה".

מתוך החלטה פנימית זו, ניתן להמשיך ולחפש עוד דרכים מעשיות וגם חיצוניות שירבו לנו את מידת השמחה. כאן אנו חוזרים לריקודים, לעשיית הספורט ולשירים. כל מה שעולה על דעתינו היצירתית והמבורכת, שעשוי לעזור לנו להרבות את השמחה. אבל זאת, כאמור, כנדבך נוסף על גבי תחושת השמחה הפנימית המהותית, שאינה תלויה בגורמים חיצוניים אלא בתוכנו פנימה. באור שאנו בוחרים לראות בעצמנו, ושיקרין גם החוצה אם נעבוד נכון ובריא.