האם ציפיות יש רק בכריות?

מאמר רביעי בזוגיות

אבי עובד קשה כדי לפרנס את משפחתו. אשתו שרה מודעת לכך ואינה מבחינה בו חוזר הביתה מאוחר.

למרבה הפלא, עובדה זו מטרידה את אבי, כי הוא מרגיש שאשתו לא מתגעגעת אליו והיא מסתדרת בלעדיו. הוא התלונן עליה: למה היא לא מבקשת ממני להקדים, ולו לפעמים? היא לא מתגעגעת אליי?

האמת היא שיש זוגות שבהם קורה בדיוק ההפך. הגבר אכן חוזר מאוחר וזה ממש מפריע לאישה והיא מתלוננת שהיא עושה הכל לבד.

אז מה נכון? והאם יש משהו שנכון לכל הזוגות?

אנחנו צריכים לדעת שלזוגות בוגרים, שאוהבים ותומכים זה בזה, וגם מסוגלים להסתדר לבד כשצריך, עדיין יש ציפיות אחד מהשני וזה לגיטימי.

כשלאיש אין שום ציפיות מאשתו ולאישה אין שום ציפיה מבעלה, עובדה זו עלולה לפגוע במירקם הזוגי והבריא. יש כאן מעין אמירה סמויה האומרת: "אני מסתדרת בלעדיך",  או  "העזרה שלך אינה משמעותית לי". משפטים כמו: "תעזור לי עם התינוק או שלא, זה לא משנה  בכלל", או  "תבשלי או לא, מבחינתי זה אותו הדבר" ודומיהם עלולים לפגוע בשני ולהעביר מסר של חוסר הערכה.

אנו שומעים אנשים שאומרים: "אל תצפי כדי שלא תתאכזבי, ציפיות יש רק על כריות". האמנם?

כמובן שציפיות מוגזמות ולא מציאותיות יכולות לגרור אכזבה ותסכול, אך באותה מידה גם חוסר ציפיות עלולות לפגוע במהות של הקשר הזוגי.

בזוגיות בריאה ומאוזנת יש רצון טבעי לתת להעניק לבן או בת הזוג, לשמח אותו בדברים שחשובים לו ושהוא אוהב. כמו כן, יש גם ציפיה אמיתית מבן או בת הזוג לקבל דברים, להקשיב ולהיות שם בשביל השני. בני הזוג מנהלים אורח חיים משותף ומטבע הדברים כל אחד מהם מצפה לקבל דברים מסוימים מהשני/ה. 

נכון הדבר שענין זה לא צריך להיות מקובע, ומחויב בכל עת. אבל באופן כללי דבר זה טבעי ונצרך.

לכל זוג יש את המינונים שלו, הצרכים שלו, ואין ספק שצריך לדבר על כך במידת הצורך.

נחזור למקרה הנוסף שהעלתי בתחילת המאמר. הבעל חוזר מאוחר ולאשתו עובדה זו מפריעה מאד. הבעל שנקרא לו יצחק טען: "אשתי לא מבינה שאני רוצה לחזור הביתה מוקדם אבל אין לי ברירה ואני חייב להישאר בשל עומס העבודה"? והוסיף: "היא כלל לא מעריכה את ההשתדלות והמאמץ שלי לטובת הבית שלנו"?

מה עושים, כיצד הולכים האחד לקראת השני? 

יש לדעת שאם הציפיה באה בתור דרישה, תביעה ושליטה, כאומר: "אתה חייב לעמוד בציפיות שלי, אחרת..." עמדה נפשית זו עלולה די בקלות לפגוע במרקם הזוגי, גם אם היא דרישה אמיתית ונכונה.

לצערנו דווקא במקום הזה בו אנו מביעים את הציפיות שלנו ואת הרצונות שלנו מבן או בת הזוג, דווקא שם מתחוללים רוב הקצרים בתקשורת. מדוע? כי שם מתגלה המקום הפגיע שלנו, מקום שאינו מרוצה, ואיננו יודעים כיצד להביע אותו בצורה נכונה שלא תפגע.

כאשר הבעת הרצון והציפיה נעשית מתוך מחשבה וכבוד לבן הזוג, חוסכים הרבה כעסים ופגיעות הדדיות. 

ייתכן שהמקום הזה הפגיע והנזקק במידה מסוימת צבר בתוכו תסכול פנימי, ולכן ברגע האמת הוא יוצא החוצה בצורה נירגנת וכעסנית.

אם נתבונן בזה בתוכנו, קודם כל נבין מה קורה לנו, אולי גם נגלה שבן הזוג בכלל לא מכיר את הציפיה הזו. הוא לא חשב על זה קודם. זה  קורה ואפילו לגיטימי, הרי סוף סוף גדלנו בבתים אחרים עם סוגי תקשורת שונים.  דווקא בזוגיות מתהווה, בריאה מיסודה, זה המקום לברר דברים אלו, לא לחכות איתם שיצטברו לתסכולים פנימיים כגון: "למה הוא לא מבין שאני צריכה יותר עזרה בבישולים לכבוד שבת, זה לא ברור לו"?

ובכן, זה לא ברור לו כי בבית שגדל בו אבא שלו לא נכנס בכלל למטבח.

יש להכיר במקום הפגיע שלנו ששם קשה לנו ואנו זקוקים בו לעזרה, למילה טובה. למקום הזה אנו צריכים להיות ערים, מודעים, ולתכנן כיצד לפנות לעזרה בצורה המכבדת את הצד השני, ולא לבוא מתוך מקום שזה מובן מאליו, כי זה לא כך.

כאמור, גם כשיש טענה מוצדקת ועניינית על בן או בת הזוג, רצוי והכרחי להביע זאת בחוכמה ועדינות כדי שהדיבורים הללו יתקבלו על לב השומע ויפעלו את פעולתם, וחלילה לא יעוררו מחלוקות וקונפליקטים.

יש לזכור שיחסי בני זוג אינם יחסים של עובד מעביד, לכן העשיה ההדדית, הנתינה והקבלה זה לזו, צריכים להיות מובעים מתוך אהבה, הערכה ובקשה ולא מתוך ציווי והקפדה. הבעת רצון זו צריכה להיות  באופן מתחשב בבן הזוג, מתוך הכרה ביכולותיו ומגבלותיו, ומותר לו להביע את מה שמרגיש וחושב גם אם זה לא מתיישב בדיוק עם הבקשה שנאמרה. חלילה לנו להגיע למצב בו בן הזוג יעשה מה שאנו מבקשים מתוך פחד ואילוץ.

לסיכום נעלה כמה נקודות שעשויות לעזור לנו להביע כמה שיותר נכון את הציפיות שלנו:

• נבדוק, האם הרצון שלנו הוא ריאלי, מציאותי ומתחשב בבן/ בת  הזוג?

• אולי נקדים להבעת הרצון כמה מילים של אהבה והערכה. ונדייק, זה לא בא ממקום שמתחנף אלא מתוך רצון להתקרבות אמיתית.

• טון הדיבור חשוב עד מאד. לדבר בטון רך, עדין, ענייני ומאפשר עד כמה שניתן. למשל: "הייתי מבקש ממך … אבל רק במידה שזה מתאפשר לך".  לדבר מתוך רוגע ושקט נפשי.

• "אני שולח הודעה": כלומר לדבר עליו הצורך שלי , מה שקשה בשבילי במצב הספציפי ופחות כדרישה מהשותף

• כאשר בן הזוג שלנו ממלא את הציפייה והרצון שלנו חשוב לזכור להודות לו. משפטים כגון: "אני מעריך את המאמץ שהשקעת". בשום פנים ואופן לא חושב שהדברים האלה מובנים מאליהם.

דברי הערכה ותודה שבאים מהלב תמיד מוסיפים טעם טוב ותוספת קרבה בין בני הזוג.

אני מקווה שניקח את הדברים לתשומת ליבנו ובכך, בעזרת ה', נשפר את היחסים בינינו כבני זוג אוהבים, מתחשבים ונותנים.

For inquiries: Rachel Fisher 054-6600113

rahelfisher@gmail.com 

rahelfisher.co.il website