מדוע משפחה זקוקה לטיפול משפחתי כקבוצה? האם לא עדיף לעבוד עם כל אחד מבני המשפחה בנפרד או לחילופין, עם ההורים, כזוג, או עם אחד הילדים שנראה "כבעייתי"? כתבתי זאת במרכאות, כיוון- לא תאמינו- דווקא זה האחד שציירו אותו ככזה , הוא לא בהכרח הבעייתי. אלא פשוט "הלבישו" זאת עליו, מהרבה סיבות, אולי כי זה היה נוח להשליך עליו, ולהסתתר כדי להמשיך ולנהוג באותו דפוס עקום, או כי הוא חלש ומוכן לקחת על עצמו סבל כזה או אחר כדי לגרום לשקט תעשייתי במשפחה, או כל סיבה אחרת. מה שחשוב כאן, זה לדעת, שאין אחד שהוא בעייתי, זה שילוב של כל בני הבית המשחקים במשחק- המשפחתי.
ישנה קושיה נוספת שתשאלו: "ואם דווקא בקבוצת המשפחה אני מרגיש סגור, שלא בנוח, ולא אוכל להיפתח, אז מה הרווחתי?".
אכן שאלות טובות, ובכל זאת בעשורים האחרונים החלה להתפתח אסכולת הטיפול- המשפחתי כחטיבה אחת, נכון הדבר שזו אינה מתאימה לכל משפחה, זה תלוי באנשי המשפחה, צריכה להיות נכונות מסוימת לפחות לבוא ולהתנסות (כי אולי זה מאיים בהתחלה לבוא עם כולם ולהיחשף). יש כאלו שבהחלט לא שייך להם סוג זה של טיפול וזה בסדר, ב"ה יש היום הרבה אופציות של טיפול. אם תשאלו: "איך נדע מה מתאים לנו???" אז בדרך כלל יש שיחה מקדימה, שבה המטפל שואל שאלות על מנת לברר זאת, ומגיע למסקנה כזו או אחרת. אגב, יתכן שהמטפל יחד עם ההורים יחליטו על טיפול משפחתי ויצאו לדרך זו, אבל לאחר זמן יעשו שינוי, וילכו לכיוון של טיפול פרטני, או שילוב בין הדברים. זה בסדר וגם זה. גמישות היא מילת המפתח. ולענייננו: בכל משפחה, מתחיל הקשר בזוגיות, בין שניים שהחליטו להינשא.
יש לציין שכל הזמן ישנה דינמיות התפתחותית בקשר הזה, בין אם אנו מודעים לכך או לא. בני הזוג חיים ביחד, מכירים צדדים נוספים אצל בן הזוג, טובים יותר וגם פחות טובים. התפתחות זו ממשיכה בעוצמה יתרה עם הולדת הדור הבא, אם זה הבכור שמשנה את האיזון בבית, והופך את בני הזוג להורים, וכן הלאה בלידת הילדים הבאים בע"ה. הגדלת המשפחה -בשעה טובה- מצריכה את ההורים להתמודד עם מטלות נוספות של גידול ילדים וחינוכם, וכן, פרנסה. אך מצד שני הם אמורים לזכור לשמור על עצמיותם, עצמאותם והתפתחותם האישית והמקצועית.
מגוון המטלות הרב שמתווסף תוך כדי הזמן, עלול ליצור שחיקה ולפגוע בקשר הזוגי, שיקרין על המערכת כולה. לכן, יש להדגיש, טוב עושים ההורים שבודקים מידי פעם את מעמדם, אם זה מול עצמם, וכן מול בן זוגם. ביחד ולחוד עורכים בדיקה מחודשת של האחריות האישית והסמכות ההורית כלפי ילדיהם.
רציתי לציין נושא חשוב נוסף שבדרך כלל איננו נותנים דעתנו אליו. ברוב המשפחות,ישנם תפקידים. מה פירוש? הכוונה כאן שבני הבית לוקחים או מקבלים "תפקיד" מסוים שלרוב אינם מודעים אליו. כגון: בבית מסוים התפקיד של האם לתת לילדים כסף, דמי כיס, חוגים וכל דבר אחר. היא זו שמחליטה בבית המסוים הזה על הנושא הכספי. לאבא אין הם ניגשים כלל לבקש. דוגמא נוספת: ילד מסוים שאוהב לעזור, עליו הדביקו תווית של: "העוזר הביתי הקבוע". כל אחד מבני הבית שצריך עזרה יפנה אליו בדרך כלל. הוא עלול להיכנס ל"תפקיד" זה ולעזור גם אם רוצה או שלא ממש מתחשק לו, אבל הוא כבר שם, התרגל. ואפילו לא מודע שיכול לסרב ויש אחרים שיכולים לעזור. דוגמא נפוצה נוספת היא: "תסמונת הילד הרע" וכך כשרוצים למצוא מי שבר? מי הרס? וכן הלאה , למי פונים קודם כל? ישירות לאותו ילד מסכן בעל התווית הנוראית שהדביקו לו, וכן על זו הדרך. אנו יכולים להבין שבמערכת המשפחתית יש אינטראקציה גלויה וסמויה, זו שאנו מודעים אליה וזו הנסתרת מעינינו וליבנו. אנו נשאבים לדברים, לתפקידים ולעתים זה גורם לאנדרלמוסיה וכאוס משפחתי, בלגן של ממש.
לכן, טוב להכיר את המשפחה כגוף אחד ולהתחיל למצוא ביחד איתם את הקשיים, שמפריעים להם להמריא ולהתפתח כמשפחה ואף כפרטים.
למי מיועד הטיפול?
לאנשים בעלי רצון לשנות להתקדם, רצון ליצור משהו טוב יותר. אכן קיימת דילמה אמיתית, מה עדיף?
האם להישאר באותו מצב של מצוקה? להמשיך להחזיק באותם דפוסים כואבים ומכאיבים אך גם מוכרים ואוטומטים שאינם מצריכים חשיבה נוספת? או עדיף לנסות ולצאת מ"הקופסה המוכרת היטב", לחפש אלטרנטיבות, למצוא פתחים חדשים ולגלות את ה"יש הטוב" הקיים בכל אחד ובכל משפחה. בני זוג החיים במשבר או משפחה שכזו, עוצרים ואוגרים בתוכם הרבה צער, תסכול כאב וכעס רב. ומי יודע מתי יצאו אותם רגשות קשים החוצה? סביר להניח שיצאו בזמן ובמקום הלא מתאים. כשהאדם עומד מול בעייתו ומכיר בה, זו גדולה ותחילת הפתרון, הוא אומר לעצמו: "אני רוצה להפסיק עם הסבל, רוצה להפוך את הצרה ליצירה, רוצה לשנות את הכעס, למעש חיובי". ובמילים פשוטות, להפוך את הקונפליקט למקור של צמיחה והתפתחות או בצורה אחרת, לראות בקונפליקט מנוף ליצירת קשר זוגי ומשפחתי מחודש. ומעל לכל עלינו כולנו לדעת:
כל בני הזוג רוצים, משתוקקים, לקשר טוב. כולנו טובים מיסודינו, אבל לא תמיד זה פועל כך, בגלל הרבה סיבות שלא כאן המקום להרחיב עליהם. אבל אם הם ידעו שכל קשר זקוק לתחזוק תמידי, לחשיבה תמידית ומשתנה ע"פ הצרכים המתפתחים, זה יקל עליהם. ההתחדשות הזו שלעתים קשה, צורכת כוחות נפש, אך בד בבד גם מאתגרת מעצם קיומה, מזרימה "דם חדש" בנפש בנשמה ומטיבה גם עם הגוף. ככל שעובדים יותר, מקבלים וצומחים יותר, כמו שלימדונו חז"ל:" לפום צערא-אגרא" (לפי הצער-השכר). העצמה משפחתית זו-משפיעה ישירות על בני הבית כולם, על אושרם וביטחונם ככלל ובפרט על הילדים. נדמה לי שמטפל מקצועי יכול לתרום לאנשים יקרים אילו מניסיונו, מהידע שלו ומטוב לבו.