חינוך עקיף - האם קיים דבר כזה?

אנו נוטים לתת משקל גדול להשפעתו של חינוך ישיר, כגון, דיבור ומעשים על חינוכם והתנהגותם של ילדינו. במאמר זה ננסה להוכיח שהמצב הזה לא בהכרח מדויק, והחינוך  בכללותו רחב הרבה יותר.

למה הכוונה?

חינוך ישיר הינו היחס הגלוי  כלפי הילדים אך לצידו יש ממד נוסף: החינוך העקיף. זה כולל את המסרים הלא מילוליים, הבלתי ישירים אשר בעצם השפעתם על הילד רבה יותר מהשפעתם של המסרים הישירים. לדוגמא:

האמא אומרת לילדה שאסור לשקר (חינוך ישיר), והנה הן עולות לאוטובוס, והאם לוחשת לילדה: "תגידי לנהג שאת לא בת שש", זאת למרות שלילדה מלאו שש לפני חצי שנה. האם רוצה  'לחסוך' את תשלום הנסיעה. מה הילדה לומדת ואומרת לעצמה כששומעת מילים אלו? אמנם אמא אומרת לי לא לשקר, אבל ברגע האמת היא נוהגת בדיוק הפוך. הנהגה זו נטמעת בלב הילדה. 

כמו כן, הבעת פניו של ההורה ומצב רוחו ניכרים על פניו והילד קולט אותם היטיב. לפי זה הוא ידע אם זה הזמן לדבר עם אמא או אולי אמא כעת עצבנית ועדיף להתרחק ממנה. יש לדעת, לילדינו יש חיישנים משוכללים, והוא קולט מהר מאוד את שפת הגוף  שלנו.

צורת ההתנהגות של ההורים והאופן שבו הם חיים את חייהם חוקקים תמונות פנימיות אצל ילדיהם ומשפיעים עליהם השפעה עמוקה.בנוסף לדוגמא האישית של ההורה מול הילד ישנו מישור נוסף של חינוך עקיף' והוא המחשבה על הילד. המחשבה של האדם זה מה שמתחולל בנפשו פנימה מבלי שיחשוף אותה בפני הזולת. לכאורה המחשבה של האדם משפיעה רק עליו, אלא אם כן הוא בוחר לגלותה לזולתו. אולם חכמינו לימדו אותנו [והיום גם חוקרים של ימינו] שהשפעת המחשבה רבה מאד לא רק על האדם החושב אותה, אלא גם על האחר שעליו חושבים את אותה מחשבה, גם אם לא גילו לו אותה.

כמו כן וביתר שאת במחשבות על ילדינו. גם אם ההורה נמצא בחדרי חדרים והילד לא רואה אותו, יש לו השפעה על הילד וזו השפעה עוצמתית ומשמעותית. העובדה שהיא נסתרת, דווקא היא, מעצימה את כוחה ומגבירה אותו. היום בלשון המודרנית קוראים לזה  'אנרגיה'.  אנרגיות עוברות בין אדם לרעהו ללא מילים. בכוחן להעצים את השני או חלילה להחליש אותו.

כשהאב יושב בחדרו, וחושב על בנו מחשבות שליליות, מחשבות אלו משפיעות עליו. כבר נאמר: "מרובה מידה טובה", כלומר, מחשבות טובות על הילד משפיעות יותר מאחרות.

להשקיע במחשבה

הרבי מלובביץ דיבר על השפעת המחשבה הטובה על הזולת גם כשלא נמצאים לידו. הוא כתב שיש להתבונן בעין טובה על הזולת ובמיוחד על הילדים, לראות את מעלתם, להתמקד בטוב שקיים אצל הילד. מחשבות אלה פועלות את פעולתן, ומבלי להבין משהו טוב מהתת -מודע יתעורר בנפש הבן. הרבי מלובביץ מוסיף שכמו שהבטה עם חיוך גורמת לשני לחייך בחזרה, כך גם 'ההבטה הפנימית' מעוררת את עצם הנפש. 

הרבי הרש"ב כתב:

"חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום  אודות חינוך בניו, ולעשות כל שבכוחו ויותר מכפי כוחותיו לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותו".

הענין הוא שאנו כהורים נוטים לחשוב שרק על ידי מעשינו, הדיבורים שלנו, אנו משפיעים על ילדינו וגורמים להם להתנהג כך או אחרת, אך הדגש בדברי החכמים הוא על כוח המחשבה על הילד, והטוב ביותר אם גם נחשוב טוב עליו וגם נתנהג אליו בהתאם בגלוי; בלי עצבים מיותרים, בלי כעסים מרובים.

כלומר, עלינו להתרכז בחשיבה חיובית על הילד. גם אם יש בו התנהגויות שליליות ודיבורים פחות טובים, עלינו ההורים להתאמץ לחפש בו את הטוב, וזה יתחבר לטוב שבתוכו.

מה עושים שההורים מוצאים  עצמם חושבים על ילדם מחשבות לא טובות? זה קורה וזה טבעי. קודם כל יש להתבונן במחשבה זו, לראות מה ניתן לעשות כדי לשנות את המציאות שהמחשבה מתייחסת אליה. האם יש לנו אפשרות לעשות משהו בנידון? אם כן, נבדוק היטיב מה נוכל לעשות. אם אין בידינו לסייע בדבר, כגון: הילד בוחר דרך אחרת, בוחר משהו שהוא פחות לטעמינו, אז עלינו להניח לזה. אם ראינו שאין בכוחינו לשנות, שהילד לא מקשיב לנו, עלינו לקבל את המצב ולהתרכז בדברים הטובים. כדאי לחשוב על הכשרונות, המעשים, הפעילויות שהוא עושה בצורה טובה, ובזה להתמקד. מכך נרוויח רווח נוסף: לא רק שנחשוב על הילד מחשבות טובות, והוא ירגיש בכך גם אם הוא נמצא רחוק, אלא זה ירגיע אותנו, יעשה לנו טוב בנפש, לפתע נגלה שאותו ילד שראינו אותו באור שלילי, יש לו גם דברים טובים באופי ובהתנהגות. 

נקודה נוספת: אם לכאורה נדמה שהילדה כולה שלילית; מתנהגת בחוצפה, מרביצה ומציקה, וממש קשה לראות בה נקודה טובה, מה שניתן לעשות הוא לגייס כוחות במודע ו'לעשות הצגה' מולה. עלינו  לדבר אתה דיבורים חיוביים, דיבורים טובים ונעימים, וממילא אנרגיה זו תעבור אליה תשפיע עליה.  יש סיכוי רב שמהלך כזה יניע אותה הלאה בכיוון חיובי. היא עדיין תרצה לבדוק את הוריה, לראות אם כיוון חדש זה מצידם הוא רציני, אבל ככל שנתמיד בזה הסיכוי גדול שאכן יתחיל לחול שינוי גם אצל הילדה.

כשלים חינוכיים יכולים לנבוע לא רק מהתנהגות מעשית שגויה, אלא גם מחשיבה תודעתית המשפיעה באופן עקיף על הצד הנסתר של הילד.

נסיים בדוגמא שכיחה:  האמא עומדת בפני אתגר הורי. האב, חוזר כמעט כל יום מעבודתו בשעות הערב המאוחרות. היא אמורה לבלות עם ילדיה הקטנים את שעות אחר הצהרים, בחום המתיש, בקור, בעייפות. זו בהחלט משימה לא פשוטה. כיצד היא תוכל לעזור לעצמה?

חשוב מאד שהאם תחשוב על זה מראש. שתכין עצמה  מחשבתית למשימה זו. זה לא תמיד קל. הילדים רבים ביניהם, מעצבנים, רוטנים ובכל זאת עליה להיות איתם. אם היא תחשוב ותגיד לעצמה: "אלו ילדי האהובים וזה מה שנדרש ממני לעשות בפרק זמן זה של חיי, אשתדל לעשות זאת בצורה הכי טובה שאני יכולה", אם היא תנסה להיות יצירתית, לחשוב על פעילויות שונות, אולי תיסע איתם למקום כלשהוא. אם תאמר לעצמה: "איזה זכות היא להיות אמא ובמיוחד לילדים המתוקים הללו. זכות לגדל אותם לראות אותם בהתפתחותם, לעזור להם להתפתח בצורה המיטבית, שתגרום להם להיות ילדים  ואנשים שיבחרו בטוב".  כל אלה יוכלו לסייע להפחית את הקושי, ולהגביר את החיובי. 

כדאי פחות להתרכז בקושי ובמידות השליליות של הילדים. בצורה זו, האמונה שלה בילדים תעבור אליהם. הם יחושו בה וממילא זה ישפיע על מצב רוחם, על פעילותם ועל התקדמותם ועיצוב הדימוי העצמי הכל כך חשוב לבריאותם הנפשית.

יהי רצון  בעז"ה שנזכה לחשוב מחשבות טובות-קודם כל  על עצמינו, על ילדינו, על בן/בת הזוג שלנו ועל אנשים בכלל, ובכך נשפיע טוב על הסביבה הקרובה אלינו ועל העולם הסובב. נקרין אנרגיות טובות ואהבה בין איש לרעהו.