שלבי גידול הילד והתפתחותו

התינוק האנושי זקוק לטיפול ויחס מרגע צאתו לאוויר העולם. זאת להבדיל מבעלי חיים,

שמסתגלים יחסית במהרה לטבע ועומדים ברשות עצמם. במאמר זה נציג- בדרך החסידות והקבלה, את ארבעת שלבי ההתפתחות:

שלב העיבור:  שלב בסיסי בהתהוות  העובר שיש לו השלכות פיזיות ונפשיות לעתיד.

שלב  היניקה:  מלידה עד גיל שנתיים.

שלב החינוך:  מגיל שנתיים-שלוש עד גיל 12-13.

שלב ההתבגרות:  מגיל 12-13 עד 18-20.

חשוב להורה להכיר את שלבי ההתפתחות על מנת שידע  לתת מענה לצרכי הילד בכל שלב.

שלב העיבור:

כאמור, גוף העובר מתהווה בבטן אמו לעומת נפשו אשר לכאורה נמצאת בתרדמה.
למשל- יש לו עיניים ואוזניים, אך הם לא בפעולה. גם את מזונו הוא מקבל בצורה אוטומטית דרך הטבור של האם למרות, שיש לו פה. התודעה- המחשבה שלו נמצאת במעין הקפאה. עם כל זאת, המאפיינים הבסיסיים של גופו ונפשו נקבעים בו, המאפיינים הייחודיים מוטבעים בתוכו. העובר מנותק רגשית מסביבתו, ומה שנבנה בו הוא הטבע הבסיסי שנחקק בו טרם השפעת הסביבה. כגון: מבנה הגוף, צבע העור והמזג הבסיסי שלו.

יש לציין, שמרגע היוולדו, התינוק מתחיל להיות מושפע מסביבתו. אבל, הטבע הבסיסי שהוטבע בו, חשוב שיישאר גם בהמשך, כי זה הטבע הראשוני של עצמו ומתוך זה הוא יתפתח. כלומר, לכל אדם תכונות ייחודיות משלו, הוא אמור להכיר אותן לפתח אותן,  לאזן אותן,  וחלילה לא להתכחש אליהן.

אדם שמנסה להתכחש לטבעו פוגע בתכונות הבסיסיות שהבורא טבע בו, וזה עלול לפגום בהתפתחותו בהמשך.

כיצד על ההורים להתייחס לשלב הזה?

בהריון לא ניתן להשפיע על העובר בצורה ישירה, אלא בעקיפין. תפקיד האם לשמור על עצמה ובריאותה, על מנת שתוכל לספק לעובר את צרכיו כדי שיתפתח בצורה מיטבית ויוולד בזמן המתאים.

הקבלה של הטבע הראשוני של הילד אמורה לבוא לידי ביטוי בעתיד: כגון, אם שתאמר לבתה: "רציתי בן, ונולדה לנו בת"  מבטאת בדבריה אכזבה וחוסר קבלה. או אם נולד בן אקטיבי ומלא מרץ, ואימו העייפה תאמר לו: "קיוויתי שייוולד לי ילד רגוע ושלו". אמירה כזו עלולה לערער את הקבלה הראשונית של הילד את עצמו.

לסיכום: ההורה אמור "לזרום" עם הילד על כל שלל מאפייניו, לקבלם ולכבדם בדיוק כפי שהינם, ולסייע לו להוביל עצמו בהתאם לתכונותיו.

שלב היניקה:

התינוק בשעה טובה ובעז"ה יצא לאוויר העולם. כיצד עלינו לנהוג כהורים?

בשלב הזה התינוק זקוק לאהבה, חום, קירבה ונתינה ללא גבולות. נאמר במאמרי החסידות שהחלב הניתן לתינוק הוא בבחינת חסד, וכשהוא יונק  ומקבל חלב הוא נהנה מחסד אינסופי שמקבל מאמו. התינוק יודע לבכות כשהוא מבקש דבר מה. זו הדרך שלו לבקש, והדמות המשמעותית שנמצאת לידו חייבת לספק לו את צרכיו, כי הוא תלוי בה לחלוטין. בזמן זה של חייו אי אפשר ולא נכון לחנכו. בשלב זה איננו מקנים לו הרגלים, אלא משפיעים עליו באהבה את כל מה שהוא מבקש.

אם למשל בגיל שנה וחצי האם מחליטה לתת לתינוקת אוכל בצלחת, והתינוקת אוכלת קצת ומפזרת הרבה על הרצפה, אין מה לכעוס עליה. התינוקת לא יכולה אחרת. היא עדיין אינה כשירה ללמוד את הגבולות בין הצלחת לאוכל ולרצפה. אם מצב זה לא נוח להורים, יש להם בחירה להאכיל את התינוקת, או לשלב בין השניים; חלק התינוקת תאכל  בעצמה וחלק היא תקבל מההורה. 

בשלב זה הגבולות בין ההורים לילד אינם ברורים, ועלינו כהורים לדעת להכיל זאת באהבה ובקבלה אינסופית. כאן אין ענין של פינוק. אם הורים נותנים לילדם לבכות לאורך זמן כי הם חושבים שצרכיו התמלאו במלואם, אין הדבר כן והתינוק חלילה יכול לחוות תחושת דחיה. איננו יודעים לעולם עד הסוף מה מפריע לו ומדוע צרח. מצב זה יכול ליצור בתודעה הילידית שלו תחושה של חוסר שאינו במקום, שהרי יש לו צורך והוא אינו מתמלא. מילוי צרכי התינוק צריך להיות עד הסוף וללא תנאי, בכדי שבשלבים מאוחרים יותר יהיה אפשר לחנכו ולהקנות לו הרגלים וגבולות של מה כן ומה לא.

בשלב זה של חייו התינוק לומד אט אט כיצד מתקשרים עם החוץ, עם הסביבה, ואת זה הוא לומד דרך התקשרותו עם הוריו. אם הוא מקבל יחס של אהבה ונתינה ללא תנאי, הוא יפנים שהמציאות סביבו היא טובה וחיובית, ואם חלילה יחווה רוב הזמן ביקורתיות ושלילת רצונותיו, הוא יחווה שהמציאות הינה מאיימת ומפחידה.  במציאות זו הוא יחוש שרצונותיו ומאווייו אינם מתמלאים, וכך תופנם אצלו התחושה של פחד מפני חוסר שלא יתמלא, ובעתיד הוא ירגיש צורך להיאבק כדי לקבל את מה שהוא זקוק לו. 

מתוך זה אנו למדים, שאם תינוק גדל עם אהבה ללא תנאי ובצורה יציבה, הוא יגדל עם תחושת רוגע וביטחון.

לסיכום: שלב זה מאופיין בנתינה וסיפוק צרכיו של התינוק ללא גבולות, תוך הענקת אהבה אינסופית. זהו "שלב ההורות" עליו דיברנו במאמר הקודם. שלב זה מוטבע בנפש הילד, ומלווה אותו גם בהמשך חייו. על שלב זה נבנה הנדבך השלישי, "שלב החינוך". שנרחיב עליו בשבוע הבא.

*הצעת עבודה עם הילדים לשבוע הקרוב: להביע רגשות אהבה ללא קשר לענין מסוים וללא שום התניה.