להתייעץ עם הילדים, האמנם?

לפני שאנו-ההורים - מתחילים לחנך את ילדינו ומדריכים אותם כיצד לנהוג בהתמודדויות היומיומית.

אנו צריכים לשנן לעצמינו שהילדים הם חלק מאיתנו, חלק אינטגרלי, בלתי ניתן להפרדה, לא משנה מה יקרה איתם.

בעיות חינוכיות רבות מתחילות מתפיסה לא נכונה, הרואה בילדים מהות שאינה חלק מאיתנו-ההורים. לעיתים יש הורים שמרגישים שהילדים פועלים נגדם [כגון: הילדה פנתה לדרך אחרת, נסעה להשתקע במדינה אחרת בניגוד לדעתם וכן הלאה..].  לעיתים ההורים מרגישים שהילד "מפריע" להם לממש את עצמם. הם רוצים להשקיע בקריירה שלהם והילד ניצב בדרכם, מפריע להם בדרך לתואר או למימוש עצמי. ההורה יכול לחשוב: "העיסוק שלי בילדים בטיפול ודאגה לרווחתם ולקידומם במסלול החיים בא על חשבוני. אלמלא הם והצרכים שלהם, הייתי יכולה לממש את עצמי ויעודי בעולם".

זוהי כמובן מחשבה שגויה. הילדים הינם -קודם כל- ההתגלות והמימוש של עצמינו. הביטוי השלם ביותר נעשה על ידם. 

מוסבר בחסידות ובקבלה שלפני בריאת העולם הבורא, כביכול,  התייעץ בנשמות ישראל, אם לברוא את העולם. כיוון שהן הסכימו, הנשמות ירדו לעולם, וכעת יש להן בחירה חופשית ביחס למעשיהם, מחשבותיהם כאן בעולם הזה.

"התייעצות" זו מעידה על קשר בלתי מותנה בין הבורא לנשמות. אדם הרי מתייעץ עם מי שקרוב אליו ושהוא סומך עליו.

כמו שהנשמות מבטאות את הקשר הבלתי מותנה בינינו לקב"ה, כך ילדינו קשורים אלינו ומבטאים וממשיכים את עצמיותנו. רעיון זה אולי קשה להבנה, וזה בהחלט לא תמיד גלוי לנו, אבל בפנים, בתוכינו עמוק זה אכן פועל כך.

כמו שהבורא התייעץ עם הנשמות לפני ירידתן לעולם, כך עלינו "להתייעץ" עם ילדינו.  

כשאומרים 'להתייעץ עם הילדים' אין הכוונה  לרעיון כפשוטו. אין הכוונה שההורה ישאל את הילד מה לעשות, כיצד להתנהג ויבקש את רשותו, שהרי ילד הוא קטן בשנים, קטן בהיקף מחשבתו, הבנתו וניסיון חייו.

גם הקב"ה לא מתייעץ אתנו כעת כשאנו- הנשמות שלנו- נתונות בתוך הגוף. הכוונה 'בהתייעצות'  זו, שנתייעץ עם עצמינו, כשהמחשבה היא בנוגע לצרכי הילד, לטובתו ולהתפתחותו. כמו שהסברנו, הילד הוא הרי חלק מאתנו, אז זה כאילו אנו מתייעצים עם 'הילד שבתוכינו'.

יותר מזה, ההורה לא יכול ואסור לו לכפות על ילדו משהו בניגוד לרצונו, רק כי ההורה חושב  כי- למשל- מתאים לילד ללמוד רפואה, הנדסה, או כל דבר אחר. הרבה פעמים הורה -ללא מודעות- מצפה מילדו שיגשים את מה שהוא לא הצליח או לא הספיק.  ההורה מצד מהותו, צריך להרגיש ולזכור שהוא לעולם לא כופה על ילדו משהו שלא מתאים לו. ההורים מתייעצים  בתוכם ועם עצמם, מה נכון לילד, לאופיו ליכולותיו.

כשמדובר בילד קטן, הרי למעשה, בפועל, ההורה אמור לקבל החלטות עבורו, שהרי הילד עדיין לא מסוגל לקבל החלטות בעצמו. אלא שבתהליך ההחלטה, עלינו לשער בתוכינו בצורה אובייקטיבית ככל הניתן מהו המקום הנכון והמדויק ביותר עבורו.  כשהילד גדל והוא כבר בר-דעת, בהחלט יש מקום להתחשב בדעתו.

ההתייעצות עשויה אמורה לקחת בחשבון את הבחירה שלו, לאפשר לו לממש את מה שמתאים לו.

לחשוב מהראש

התייעצות פירושה שהאדם לא פועל מתוך אינסטינקטים ודחפים העלולים להביא להתעלמות מהאחר ורמיסת רצונותיו, אלא מתוך  מחשבה והגיון, מתוך יישוב- הדעת.

ההורה יודע שילדתו היא חלק ממנו והוא מאוחד איתה מצד מהותו [אני חוזרת על רעיון זה כל פעם ובהקשרים שונים, כדי להכניס לראשנו את החשיבה הזו]. אמנם הילדה היא כעת נפרדת ועומדת על רגליה, אך המקור שלה ממנו. אי לכך יש צורך בסיסי ואמיתי להתחשב ברצונותיה, ולחשוב באמת מה טוב לה, ומה שטוב לילדה אמור להיות טוב עבור ההורה [גם אם בגלוי הילדה בחרה בצורה שונה ממה שההורה היה בוחר בעניין זה]. באופן כזה נעשית הקשבה אמיתית למהות הפנימית של הילד, ובעיקבותיה- השערה מדויקת ככל האפשר בתוכינו, לפעול לפי מה שמתאים לו בצורה נקיה ואובייקטיבית. 

ההקשבה למקום הנפשי של רצון הילד בעצם מגלה ומבטאת את ההקשבה לעצמיות שבתוכינו. ההורה מתבונן בילד ויודע שהוא 'ההמשך' לעצמיות שלו, שבתוכו. הקשבה פנימית זו לעולמו של הילד, לרצונותיו הפנימיים העמוקים, היא הקשבה אמיתית לעצמינו. ההורה כאילו אומר לבנו: "מה שטוב  לך באמת- טוב לי".

לעומת זאת כשהאדם חי בתוך עולמו ומרוכז רק בעצמו, רק בעניינים הנמצאים בעולמו, אין לו באמת זמן להביט על ילדו, על טובתו לטווח הקצר ובעיקר לטווח הארוך. או אז הוא עלול לראות רק את הקשיים, לטפל רק כשנוצרת בעיה, ואז המצב שנוצר הרבה יותר קשה  ומסובך. עלולות להתגלות התנגדויות מצד הילד, טענות שלא ראו אותו ואת בעיותיו. מצב מסובך.

נסכם ונאמר: כשהפנימיות של האם והאב מתגלית על ידי ההקשבה האמיתית לצרכי הילד, כשהילד מבטא את עצמו באמת, הוא בעצם חושף גם אצל ההורים את המקום העצמי את הפנימיות שלהם, את מה שנכון להם.

יהי רצון שנחשוב על הדברים הללו, שנזכה להתחבר לעצמינו ולילדינו על הצד הטוב ביותר, ואז באמת נוכל ונזכה לבטא ולעזור בפיתוח הילדים שלנו וממילא גם לפתח את עצמינו. בעז"ה אמן