דילמות ודרכי התמודדות של בני נוער הומואים בציבור הדתי והחרדי בישראל

 

רקע:

 

מעט רקע תיאורטי קיים בנושא התמודדותם של בנים דתיים הומוסקסואליים. מתוך הנחה שרווחת שהומוסקסואליים "אינם קיימים בציבור הדתי" נושא זה כמעט לא נידון מבחינה מחקרית וציבורית. משנות ה2000 חלו שינויים בחברה הכללית והדתית שאפשרו את העלאת הנושא לסדר היום.  מצד אחד קיים איסור חמור על התנהגות הומוסקסואלית, ומצד שני קיים דגש חזק על הקמת משפחה. שני גורמים אלה מנעו את היווצרותה וגיבושה של זהות הומוסקסואלית אצל האדם הדתי. 

.

שתי דילמות-

 

א. רגשות אשם - גברים אלו מתמודדים עם מכלול רגשות אשם שמקורם בתפיסה הדתית והחברתית. לעתים קרובות הפרט חש כי תחושותיו אינם נכונות, וכן פסולות. עלול להרגיש מלוכלך וטמא. תחושה זו יכולה להוביל לפיצול ה"אני": האני הדתי המקיים מצוות לאני ההומוסקסואל שמוביל אותו לעיתים לקיום יחסי מין מזדמנים במקומות רחוקים. 

 

ב. משברים דתיים - משברים אלו משתנים ומתבטאים בצורה שונה אצל כל אחד. חלקם מפסיקים לשמור מצוות לחלוטין, חלקם רק חלקית, וזאת ממניעי כעס על הבורא ש"עשה אותי פגום". טיעון נוסף שיישמע "אם התורה אסרה עליי משהו שקיים בי, כנראה היא לא נכונה לי". 

לעומת זאת, קיימת גם תגובה הפוכה: התחזקות בשמירת המצוות, מתוך תפיסה שזה יועיל לשינוי הנטייה המינית או מתוך רצון לברוח מהתמודדות עם הבעיה.

דרכי התמודדות-

המטרה היא להתוות קווים ראשוניים להתמודדות חינוכית טיפולית בסוגיה. רצוי לפעול בשני מישורים, האישי והכללי, שיהיו תואמים והולמים את עולמם הרגשי של בני הנוער ההומוסקסואליים. 

במישור האישי יש לתת לנער תחושת לגיטימציה לשאלותיו. נער זה חושש לפנות עם שאלה על כך לדמות סמכותית בגלל הסטיגמה שבנושא. לכן, חשוב שהדמות הסמכותית המבחינה בקשיי תפקוד, נטייה לדיכאון או בתגובה עוינת לנושא ההומו-לסבי, תפנה לנער ברגישות. יש לדבר עם הנער בעדינות וכנות, להראות שאנו מבינים את תחושותיו ושתחושותיו הן בסדר.  

 

במישור הכללי ניתן לשלב תכנים אשר מתמודדים עם נטיה מינית שונה ובכך להדגיש שלא מדובר במשהו מביש וסוטה. הייתי מציעה למורה / מחנך אשר נכנס לעובי הקורה, שיתעדכן לפני השיחה עם התלמיד בידע כללי ומחקרי בנושא. חשוב בעיקר, שידע זה לא  ישפיע על יחס המבוגר שהתלמיד נחשף מולו, משום שאחרי החשיפה הנער נמצא בעמדת פגיעות גדולה.

 

חשוב לציין שהקשר עם הדמויות המחנכות והיועצות לא יחליפו מעורבות טיפולית במידה והיא נצרכת. יש להפנות לטיפול כשמזהים מצוקה קשה, במיוחד בגיל ההתבגרות. יש לתאר בפני הנער את הטיפול כדבר נורמטיבי שרבים וטובים פונים למסלול טיפולי על בעיות שונות. יש לוודא שלבעל המקצוע יש ידע בתחום הספציפי הנדרש ושיכיר גם את העולם הדתי. 

 

ראוי שההתערבות הראשונית תסייע לנער להמשיך באורח החיים הדתי ובמסגרת דתית. חשוב לתת לו תחושה של נורמטיביות ולעתים גם "חוטא נורמטיבי"- כלומר, שהוא יכול לחיות במסגרת הזאת גם אם הוא חווה קושי עם חלקים מסוימים שלה (בניגוד לתפיסה דתית של "הכל או לא כלום"). ייתכן שחיזוק חלקים אחרים בחוויה הדתית שלו, יגרום לכך שהם ימלאו את עולמו וישמרו על יציבותו הרגשית.

 

 

בתרגיל ניסינו להתוות דרך ולהעלות רעיונות להתמודדות עם קשיים של בני נוער הומוסקסואליים במסגרת חינוכית. לתת לגיטימציה לנערים אלו ולחזק את אישיותם. אין כאן פתרונות קסם אלא רצון להעלות את הרגישות, הפתיחות והמודעות לעולמם המורכב של נערים אלו.