אחרי החגים או לחילופין אמצע ספירת העומר

ושוב- נכנסים לתקופה של שיגרה. תקופת הניקיונות לקראת פסח, ליל הסדר המרומם, חול המועד הארוך, הכל מאחורינו. והיום, אנו בימים החמים, מתכוננים לסוף השנה. 

איך אנחנו מרגישים? האם התמלאנו מפסח? (ואין הכוונה למאכלים- שהרי בעטיים אנו חייבים לרדת במשקל…) 

האם יצאנו מלאים בנפש, ברוח? 
מרגישים שאנו יוצאים מעבדות לחירות? 
לוקחים יותר אחריות על חיינו? לומדים לשמוח במה שיש לנו (ולא במה שיש לשכנים..)?

אלה שאלות ששווה לשאול ולבדוק אותן בתוכינו.

ובכלל, כדאי לזכור: כל תקופה עם התכנים שלה, עם המאפיינים שלה. ולכאורה, הדברים חוזרים על עצמם.
שהרי כל שנה יש לה את החגים שלה, ימי ההולדת שלה ושאר האירועים שכתובים בלוח השנה שלנו. לא סתם זה נקרא "מעגל השנה". הרי הכל חוזר על עצמו בכל שנה מחדש.

 אז מה כן חדש? מה יום מיומיים?
ובכן, את החידוש אנו יכולים ודולים מעצמינו, מתוכינו. לרוב לא נוכל לשנות את מעגל השנה, אבל בשינוי הפנימי שלנו, אנו מחליטים. עלינו לחשוב איך לעשות שינוי בחשיבה הפנימית. להתבונן על התקופה הבאה לקראתנו ולחשוב- איזה טוב אני יכול להוציא מתקופה זו? אילו דברים אני יכול לעשות בה, שלא עשיתי אשתקד? 
אומרים שהשנה איננה מעגל חד מימדי, אלא כעין ספירלה. אמנם התנועה היא תנועה מעגלית, חוזרת על עצמה, אך בפועל מתרחשת עלייה. המעגל לא חוזר לאותה נקודה שבה הוא היה בשנה שעברה, אלא כמו ספירלה, המעגל נמצא כעת בנקודה גבוהה יותר. זה תלוי בנו.
עלינו לנסות להשתדרג, לעלות מדרגה לא רק בגיל הכרונולוגי, אלא בשינוי זווית הראיה שלנו, השונה, הבוחרת. לנסות להוביל את התהליכים המתרחשים סביבנו, ולא לתת להם להוביל אותנו.

זה יכול להתרחש בכמה שטחים. בינינו לבין הילדים שלנו, בינינו להורינו, לחברינו, לבן/בת-זוגינו. 
אמנם, לא כדאי להתפרס על הרבה שטחים, שאז תתקיים בנו אימרת החכמים "תפסת מרובה לא תפסת". סוד הקסם הוא, שאם מתחילים לעבוד על תחום מסוים וזה הולך, ואכן מתחיל שינוי, נוצרת מוטיבציה לעבור לתחום הבא, וכך הענין תופס תאוצה. רק צריך לזכור מספר פרמטרים: אנו צריכים לעבוד על התמדה. להתמיד בתהליך שבחרנו לעבוד עליו, ועוד פעם להתמיד. שהרי כל ההתחלות קשות, וחלילה דווקא אז אפשר ליפול. אך אנו לא מהמוותרים. עלינו לעורר את המוטיבציה שלנו שוב ושוב. וכמובן נחישות. וכשאנו מביטים קדימה למטרה שהצבנו לעצמינו, נראה שהדרך התקצרה לה. גם בדרך עצמה אפשר להציב מטרות קטנות, מטרות ביניים. זה לכשעצמו נותן חיזוק עצמי, כשאנו רואים שעברנו עוד כברת דרך ולו גם קטנה.

אסיים ברעיון קטן  על אודות הימים בהם אנו נמצאים בין פסח לשבועות. חכמים כתבו על ימים אלו שהם כחולו של מועד. ימים עם " אופי", עם משמעות ויכולת עלייה מיום ליום. לכל יום יש את העבודה שלו, כך כתוב בספרי הקבלה. בפסח הרי היינו דומים לעבדים ולכן הקרבנו מאכל בהמה שזה העומר המוקרב משעורים. בשבועות אנו בעז'ה נקריב את קרבן " שתי -הלחם" המוקרב מחיטים שהם מאכל אדם.

אין לנו אלא לשנס מתנים ולהחליט, אני מתחילה לעבוד. על מה? מה שנכון לי בזמן זה. אולי מה שמרגיש לי הכי חשוב, הכי בוער, או הכי כואב.
באופן זה נראה, שאולי השנה חוזרת על עצמה, אבל  בעז"ה אנחנו לא. אנחנו נמצאים כבר במקום אחר.