מילה בונה? מילה הורסת?

"אהלן, מה נשמע?"

"מה קורה?"

"אתה נראה פצצה!"

"אני מרגיש על הפנים"

"אני מת עליך!"

"חולה עליך."

כל המילים האלו ודומיהן נפוצות כיום בעולמנו. לרגע נדמה שכוחה של השפה היפה שלנו, שפה בה

יש מילים ומשפטים למכביר, מילים אשר יכולות לבטא היטב את מה שאנו מרגישים וחושבים, הולך ונעלם.

ולמה? כי זה "קול" לדבר במילים חסרות משמעות אמיתית. יותר נחמד להתחבר לחב'רה, כשאתה מצליף מילים "תותחיות" השאולות במקרה הטוב מעולם תוכן אחר, ובמקרה הפחות טוב הן מורכבות מכל מיני חיבורי הברות שונות ומשונות. לכאורה, כך אתה מרגיש יותר נחשב בעיני החבר'ה. אתה עדכני ומגניב.

ובאמת, מי לא רוצה להיות עדכני ומגניב?

ועוד ענין: נדמה שבדורינו אנו מוצפים בתעשיה שלימה של תקשורת עמוסה במילים. המדיה מוצפת באנשים שחלקם מדברים דברי טעם, אך חלק אחר מדבר רק כי צריך למלא את החלל במילים. הרי כל שעה יש מהדורת חדשות, ואם באמת אין חדשות, ימציאו כאילו וידברו לעיתים על דברים חסרי תוכן ומשמעות. אם ערוץ מסוים לא ישמיע את דברו במשך כמה שניות, אנשים יעבירו תדר ואחוז ההאזנה ירד, ומי חפץ בכך?

אותו דבר לגבי עיתונים. חייבים לכתוב כותרות בעמוד הראשי, ואם אין, כבר ימצאו (או יותר נכון, ימציאו) משהו.

כך נוצר מצב שלעיתים קרובות אנו מבולבלים, כבר לא יודעים להבחין בין ידיעה חשובה באמת לזו השולית. בנוסף אנו מפוצצים בתקשורת עילגת, דלה וחסרת מחשבה ברשתות החברתיות. שם המילים נכתבות בקלות, ללא חשיבה יתרה ואף מתוך יחס פוגעני. כי מי מכיר אותי? אני נשאר אנונימי, ולא לוקח אחריות על מילותיי. מותר לי לפרוק כל מה שיש בתוכי, גם אם זה במחיר כבד עבור נשוא השיחה. קוראים לזה "גיבורי מקלדת".

כל התופעות האלו גורמות לירידה משמעותית בערכה של המילה, בערכו של הדיבור. אנשים היום פותחים את תיבת האימייל שלהם ובצורה כמעט אוטומטית מוחקים את חלקה הגדול. פשוט אי אפשר להכיל את כל עודף המלל הזה. בעבר, כשהיינו וחיינו יותר בפשטות, ללא כל אמצעי התקשורת המרובים, יתכן שהדברים לא עברו כל כך מהר ממקום למקום. פעם לא היינו "כפר גלובלי", אך נדמה שאנשים דיברו כשבאמת היה צורך להביע דבר מה. הם נצרכו לחשוב בטרם הוציאו את המילים מפיהם, כיוון שהיו צריכים לקחת אחריות עליהן. הם ראו את בני שיחם, התיחסו למילה הערטילאית וכן לזו הכתובה יותר בכבוד, וכמובן זה השפיע על התקשורת.

כתוב בספרים הקדושים: "ברוב דברים לא יחדל פשע". אין הכוונה רק לדיבורי לשון הרע, אלא לעצם ריבוי הדיבור. כשאתה מדבר, שולח מיילים לרשימת תפוצה רחבה, וואצאפים ללא הבחנה, אנשים יכולים להפגע ולהעלב, אף בצורה שירצו לקפח את חייהם, הרי שזה לכשעצמו פשע!

אז מה עושים? איך אנו יכולים להיות מחוברים לסביבה שלנו- הקרובה והרחוקה-  אך לא במחיר הירידה לרמות של עילגות בדיבור? איך לא נביא לזילות בערכה של המילה הנאמרת והמילה הכתובה? איך נבנה תקשורת טובה, חיובית ומחברת באמת, כך שהדברים אכן ישפיעו?

דבר ראשון: עלינו להאמין בעצמינו, במסר של שינוי צורת התקשורת. ככל שנהיה יותר בטוחים בכך, המסר יעבור. כל שינוי, בראשיתו, עלול להתקל בהרמת גבה. נו אז מה? הרי אנו שואפים ללכת קדימה. להוביל את עצמינו. וככל שנדע שאנו בכיוון הנכון, נתחזק ואף נחזק את סביבתנו.

דבר נוסף: לחשוב מעט בטרם נענה. נחשוב אם בכלל צריך לענות במקרה זה או אחר? נאמר: "לך דומיה תהילה". לעתים השתיקה שווה זהב. אם נקח עצמינו יותר בקלילות, נזכור שלא כל מה שיוצא מהפה הוא חשוב, וזה בסדר גם אם לא אשתף במחשבות שיש לי על כל נושא. מי אמר שחייבים להגיב בכל קבוצת וואצאפ? מי אמר שחייבים לבזבז את מיטב זמננו על רשתות חברתיות ושיחות וירטואליות?

כמו כן, כשאנו עונים, משוחחים, אפילו מעירים, שוב לחשוב קודם, ואז לפתח בתוכינו מנגנון של חשיבה חיובית. להתמקד בטוב. ליזום מחמאות לילדינו, לבני משפחתנו, לחברינו. להודות על הטוב במילים. לזכור לומר תודה. וגם אם אומרים ביקורת, לחשוב לא פעם אחת, אלא מספר פעמים, איך לומר ומה? זאת כשמול עינינו עומדת המטרה של להועיל לזולת, ליצור אצלו מוטיבציה לקבל את מה שאנו אומרים, ולא רק לומר כי כך אנו מרגישים. כבר נאמר: "דברי חכמים בנחת נשמעים".ננסה לחשוב על הקומה היותר גבוהה שמתבטאת במשמעות המילה. מה לומר, מתי ולמי? איך לומר? באילו מילים משפטים לומר זאת? לדוגמא, ברצוני לומר לבני שיסדר את חדרו המבולגן. בדרך כלל אנו ההורים נכעס, ניתן מוסר וביקורת. הרי אנו נותנים לו, קונים לו וזה היחס שהוא מחזיר? אם רק נשנה את דפוס החשיבה הביקורתי הזה, ונבין שהוא לא עושה זאת נגדנו אלא כי קשה לו, כי לא שם לב, נוכל לשנות את סגנון הדיבור. לבוא ממקום של אהבה. ממקום שאנו מאמינים בו. כך הדיבור יהיה שונה בתכלית. כמו למשל: "אני רואה שהחדר לא מסודר, האם תרצה שאעזור לך ויחד נסדר אותו"? בליווי חיוך ורוגע. ישנן עוד הרבה אופציות לדיבור חיובי ובונה ואין זה המקום לפרטן.

לסיכום האדם ייחודי בזה שנקרא: "מדבר" לעומת כל היצורים החיים האחרים. זה נותן לנו הרבה כבוד ושאר רוח וכמובן אחריות רבה.

יהי רצון שנשכיל בעז'ה להשתמש בדרגה הגבוהה זו של "מדבר", הן בסוג המילים בהן נשתמש והן בכוונות ובמשמעויות אותן ניתן למילים הנאמרות והכתובות.