בני נוער הומוסקסואלים דתיים – דרכי התמודדות והמלצות

 

עבודה זו מבוססת על סדרת מפגשים בלתי אמצעיים עם משפחות וזוגות שיש בתוכם נער או בחור עם נטייה הומוסקסואלית. 

 

רקע

בשנות ה-70 של המאה הקודמת, חקר הקהילה ההומו-לסבית זכה ללגיטימציה משמעותית, וכך עומד מאגר של ידע משמעותי על אודות נטייה זאת. כמו כן, בקרב מקצועות הטיפול – מקצועות בריאות הנפש – קיימת מגמה מתפתחת של התייחסות מחקרית וטיפולית לגיוון האישי והשונה של הפונים, הן בתחום הזהות המינית והן בתחומים של זהות אתנית לאומית ודתית. לעומת זאת, בקבוצות אתניות שונות, בתוכן הציבור הדתי, ההתייחסות המחקרית הקיימת מועטה. עד שנות ה-2000 נושא זה לא נידון כלל מבחינה מחקרית, ואף לא כסוגיה ציבורית בחברה הדתית. כל זאת מתוך הנחה שהומוסקסואליים "אינם קיימים בציבור הדתי". מצד אחד, האיסור החמור על התנהגות זו ומצד שני דגש חזק על הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם. כל זה מנע לכאורה את היווצרותה וגיבושה של זהות הומוסקסואלית אצל האדם הדתי. עד אז היה ברור שאם אדם דתי "יוצא מהארון" בצורה גלויה, החברה תגיב כלפיו בחרם ונידוי והוא ייאלץ לפרוש מחברותו בקהילה על כל הנגזר מכך (עדויות אנקדוטיות מספרות שהומואים באותן שנים שהעזו לעשות מעשה, מצאו עצמם במסגרת נישואין הטרוסקסואליים תוך מציאת סיפוק מיני בקשרים מיניים מזדמנים ששולבו בתחושה קשה של סלידה עצמית). משנות ה-2000 חלו שינויים בחברה הכללית והדתית שאפשרו את העלאת הנושא לסדר היום. שינוי זה ניתן לייחס למרכיבים שונים: 

 

- ע"פ מחקר של שלג, 2000, חשיפה גוברת של הציבור הדתי להיבטים שונים של החיים המודרניים ודיון על אופן שילובם הראוי בעולם הדתי.

- הופעת האינטרנט כאמצעי תקשורת חדש בעולם הדתי, מה שסייע להצפת הנושא ההומו לסבי בציבור הדתי לאומי בפרט. אם על ידי פורומים אנונימיים או הפניית שאלות לרבנים בצורה אנונימית, וכן ערוצי תקשורת דתיים עצמאיים שאינם נמצאים תחת פיקוח רבני (אתרי יהדות בידיעות ומעריב).

- הכתיבה המחקרית העוסקת בנושא התגברה (קורן, 2003; שביידל, 2006).

- הופעת סרטים תיעודיים ("את שאהבה נפשי", "לפניך ברעדה", "ואהבת", "עיניים פקוחות", "סודות") וכן הצגות ("שניים"). בין גיבוריהן הופיעו הומו-לסביים.

- התבססות של אנשים אלו באיגודים וקהילות משלהם (ארגון "בת קול" ללסביות, "חברותא" להומואים, וכן "עמותה למען הומואים דתיים". כל אלו עוסקים בפעולות חברתיות וציבוריות למען ההומו לסביים כדי שיתקבלו בקהילה הדתית).

מה שיצא מכך, שקהילת ההומו-לסבים החלה להנכיח את עצמה מול הציבור הדתי בצורה גלויה. זו כבר הייתה מציאות חיים, והם אנשים החיים בקרב הקהילה הדתית.

כל המרכיבים הנ"ל משפיעים מאוד על מצבם התודעתי והרגשי של ההומו לסבים, וזה בשונה ממש שהתרחש עד שנות ה-2000, שאז הרגישו בדידות ומצוקה קשה. עם כל זה, התהליך רק בתחילתו. במחקר שנעשה בארה"ב (SHERKAT, 2002), מתוך 2500 קבוצות דתיות, רק מעטות לא מגנות את ההומו-לסבים המגדירים את עצמם כדתיים. יוצא מכאן, שאותם דתיים הומו-לסבים חשים קונפליקט חזק בין זהותם ההומו-לסבית לבין זהותם הדתית. מחקר נוסף (REAM AND WILLIAMS, 2005) שנעשה על הומו-לסבים מצא שצעירים אלו המשתייכים לקהילה דתית כלשהי, גילו רמות גבוהות יותר של הומופוביה עצמית מאשר קבוצת הביקורת החילונית של בני הנוער שאינם משייכים עצמם לקהילה הדתית. אך מצד שני, נמצא שרמה גבוהה של דתיות בקרב בני נוער הומואים היוותה עבורם גורם מגונן מפני התמכרות לסמים והתנהגויות של הרס עצמי.

כרגע אין הסבר אחיד לחוסר ההתאמה בין הממצאים בתחום. ניתן אולי לשער שהומו-לסבים דתיים שנמצאים בקהילה שמקבלת אותם, דתיותם יכולה להוות גורם חיובי מבחינה רגשית. 

 

מודל תהליכי גיבוש של הנטייה המינית בקרב בני נוער דתיים

בספרות המחקרית ישנם מס' מודלים של התפתחות הנטייה. אנו בחרנו במודל המשולב אותו הציעו החוקרים אליצור ומינצר (2001). המודל מתאר בתמציתיות את שלבי ההתפתחות של הנטייה ההומואית. הוא מודלרי ולאו דווקא מתבסס על ההתפתחות הכרונולוגית של הדברים. שלביו יכולים להשתלב זה בזה בצירופים שונים על ציר הזמן. המחקרים על פי המודל התקיימו בישראל על מדגמים של הומו לסבים. 

שלבי המודל:

 

א. הגדרה עצמית: ההבחנה של הפרט במשיכתו כלפי בן מינו, בהשוואה לקבוצת השווים וקבלת החלטה באשר להגדרתו העצמית. תחושות נפוצות בעקבות הנ"ל הן בדידות וחרדה שמובילות הרבה פעמים לנתק חברתי של הפרט מהקבוצה, שחש שלא בנוח עקב הגילוי שלו עם עצמו. וכן נתק של הקבוצה ממנו, שלא תמיד יודעת לקבל סוג זה של חריגות. מקובל לחשוב שבשלב זה קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות של אובדן והרס עצמי. כיום בני נוער בגילאי 14-15 יכולים לחוות שלב זה עקב חשיפה למידע זה בתקשורת ובאינטרנט. חלקם פונים עם שאלות למורים ולמחנכים וגם לאנשי טיפול מקצועיים ולקבוצות תמיכה. שאלה שנשאלת בשלב זה היא "האם אני היחיד/ה בעולם עם בעיה זו". הקשיים המאפיינים שלב זה הם:

 

- רגשי אשם - בני נוער אלו מתמודדים על מכלול רגשות אשם שמקורם בתפיסה הדתית והחברתית. לעיתים קרובות הפרט חש כי תחושותיו (אפילו לא מעשיו) אינן נכונות וכן פסולות. עלולים להרגיש מלוכלכים וטמאים. תחושה זו עלולה להוביל לפיצול ה"אני": האני הדתי המקיים מצוות לאני ההומוסקסואל שמוביל אותו לקיום יחסי מין מזדמנים במקומות רחוקים. זה ביטוי לפורקן זמין ואפשרי אך יחד עם זאת עלול להעצים את תחושת האשמה והסלידה העצמית. 

- ייאוש - תחושה זו עלולה להתעורר כשהפרט רואה שהנטייה המינית לא עוברת ואף מתעצמת. הוא עלול להרגיש חוסר תקווה ולשקוע בדיכאון קליני, או דפוסי התנהגות של הרס עצמי (סמים, התאבדות).

- תחושת ניכור - אלו תחושות העולות בסיפורים האישיים של בני הנוער הללו, כמו המשפט שחוזר על עצמו "חשבתי שאני היחיד בעולם עם הדבר הזה". לעיתים הם סובלים מתחושת ניכור מהציבור הדתי כולו, ולעיתים גם מבני המשפחה שלפי חששם עלולים לדחותם ברגע שיידעו על נטייתם. כמו כן, כלפי האוכלוסייה הכללית של ההומו לסבים שמגלה לעיתים עוינות כלפי אנשים דתיים. 

- מחסור בידע מוסמך על מיניות ונטייה מינית - מערכת החינוך הדתית לעיתים קרובות לא מרגישה נוח עם נושאים הקשורים למיניות, נורמטיבית אפילו. לכאורה אלו נושאים לא צנועים, לא ראויים לדבר עליהם, קל וחומר בדברים שאינם מקובלים וחריגים.

- משברים דתיים - משברים אלו משתנים ומתבטאים בצורה שונה אצל כל אחד. חלקם מפסיקים לשמור מצוות לחלוטין, חלקם רק חלקית. וזאת ממניעי כעס על הבורא "שעשה אותי פגום". טיעון נוסף שיישמע: "אם התורה אסרה עליי משהו שקיים בי, כנראה היא לא נכונה לי". לעומת זאת, קיימת גם תגובה הפוכה: התחזקות בשמירה מצוות, מתוך תפיסה שזה יועיל לשינוי הנטייה המינית, או מתוך רצון לברוח מההתמודדות עם הבעיה. לעיתים ניתן לשמוע מרבנים שונים הבטחות שניהול אורח חיים דתי יגרום להיעלמות הנטייה. כשהנער רואה שזה לא קורה, הוא חש אכזבה ועלול לכיוון ההפוך. חלק מנוער זה מבלה בתקופת ההתבגרות בישיבות ובחברה צפופה עם בני מינם. דבר זה מספק להם לעיתים קרובות הסבר לתחושה ההומוסקסואלית. 

 

ב. קבלה עצמית: שלב של קבלת הנטייה השונה כחלק בלתי נפרד מהזהות האישית. שלב זה כרוך ברגשות מעורבים. מצד אחד תחושת הקלה מכך שהגיע למסקנה שאכן הוא הומו, מצד שני הוא יודע שמסלול חייו יהיה שונה מזה של רוב חבריו. מתפתחת אצלו תחושת אבל רגשי על חוסר הגשמת החלום של הקמת משפחה הטרוסקסואלית. אצל בני נוער דתיים תחושת האבל יכולה להיות חזקה יותר מזו של בני הנוער החילוניים, כי הקמת משפחה תופסת מקום עיקרי בסדר העדיפויות של החברה הדתית. הפרט בוחן את מקומו ולעיתים נשאר בחברה הדתית, אך לעיתים יעזוב בשלב הזה כדי לעבור לחברה יותר פלורליסטית. אם כן מחליט להישאר, הוא יכול לעבור לשלב של החשיפה.

 

ג. חשיפה: זה שלב בו הפרט חושף את נטיותיו המיניות, ויש סוגי חשיפה שונים: חשיפה לקהילה ההומו לסבית; חשיפה לאחרים המשמעותיים לו; וחשיפה כלפי בני המשפחה. חשיפה זו מצומצמת ואינה כ"יציאה מהארון" לכלל הציבור. זאת בגלל שהחברה הדתית היא לרוב בעלת רשת חברתית צפופה. בני הקהילה מקושרים ביניהם בערוצי תקשורת שונים ויש חשש שחשיפת הנטייה המינית תופץ במהירות. 

 

דרכי תמיכה והתמודדות

המטרה היא להתוות קווים ראשוניים להתמודדות חינוכית טיפולית בסוגיה. רצוי לפעול בשני מישורים, האישי והכללי, שיהיו תואמים והולמים את עולמם הרגשי של בני הנוער ההומוסקסואליים. 

במישור האישי יש לתת לנער תחושת לגיטימציה לשאלותיו. נער זה חושש לפנות עם שאלה על כך לדמות סמכותית בגלל הסטיגמה שבנושא. לכן, חשוב שהדמות הסמכותית המבחינה בקשיי תפקוד, נטייה לדיכאון או בתגובה עוינת לנושא ההומו-לסבי, תפנה לנער ברגישות. יש לדבר עם הנער בעדינות וכנות, להראות שאנו מבינים את תחושותיו ושתחושותיו הן בסדר.  

 

במישור הכללי ניתן לשלב תכנים אשר מתמודדים עם נטיה מינית שונה ובכך להדגיש שלא מדובר במשהו מביש וסוטה. הייתי מציעה למורה / מחנך אשר נכנס לעובי הקורה, שיתעדכן לפני השיחה עם התלמיד בידע כללי ומחקרי בנושא. חשוב בעיקר, שידע זה לא  ישפיע על יחס המבוגר שהתלמיד נחשף מולו, משום שאחרי החשיפה הנער נמצא בעמדת פגיעות גדולה.

 

חשוב לציין שהקשר עם הדמויות המחנכות והיועצות לא יחליפו מעורבות טיפולית במידה והיא נצרכת. יש להפנות לטיפול כשמזהים מצוקה קשה, במיוחד בגיל ההתבגרות. יש לתאר בפני הנער את הטיפול כדבר נורמטיבי שרבים וטובים פונים למסלול טיפולי על בעיות שונות. יש לוודא שלבעל המקצוע יש ידע בתחום הספציפי הנדרש ושיכיר גם את העולם הדתי. 

 

ראוי שההתערבות הראשונית תסייע לנער להמשיך באורח החיים הדתי ובמסגרת דתית. חשוב לתת לו תחושה של נורמטיביות ולעתים גם "חוטא נורמטיבי"- כלומר, שהוא יכול לחיות במסגרת הזאת גם אם הוא חווה קושי עם חלקים מסוימים שלה (בניגוד לתפיסה דתית של "הכל או לא כלום"). ייתכן שחיזוק חלקים אחרים בחוויה הדתית שלו, יגרום לכך שהם ימלאו את עולמו וישמרו על יציבותו הרגשית.

 

סיכום

במאמר זה ניסיתי להתוות דרך ולהעלות רעיונות להתמודדות עם קשיים של בני נוער הומוסקסואליים במסגרת חינוכית. לתת לגיטימציה לנערים אלו ולחזק את אישיותם. אין כאן פתרונות קסם אלא רצון להעלות את הרגישות, הפתיחות והמודעות לעולמם המורכב של נערים אלו.