חשק והעדר חשק ביחסי אישות

פתיחה קצרה: אולי קצת נועז לכתוב על נושא זה בידיעה שרבים קוראים זאת, אבל החלטתי לעשות זאת בעקבות פניות חוזרות ונשנות של מטופלים ששואלים ואף מתוסכלים מכך. אכתוב בקווים כלליים, שהרי אין סיבה אחת לדבר וכל מקרה לגופו. כמו כן, יש לומר שבדרך כלל מקרים של חוסר חשק אצל נשים קשורים למערכת היחסים הכוללת עם הבעל. בדרך-כלל זה לא עניין נקודתי בלבד. עם זאת, הסיבה שכתבתי "בדרך-כלל" היא מכיוון שלעתים תתכן בעיה  פיסית אצל האישה שמקשה עליה ואף חוסמת אותה מקיום יחסי אישות, אך אם זה יטופל, הקשר האינטימי עם הבעל עשוי להסתדר בצורה הטובה ביותר.
אשתף אתכם במקרה שהגיע אלי שקשור כמובן לנושא; הגיעו אלי בעל ואישה, אנשים טובים שהתקשורת הכללית ביניהם לקויה, וזה מקרין גם על יחסי האישות שכבר לא קיימים ביניהם מזה תקופה ארוכה. לאחר מספר שיחות והתקרבות בשיח שביניהם, האישה אמרה שמפריע לה שבעלה לא מבקש את קרבתה. לטענתה, הוא היה בדרך כלל ניגש לנושא בצורה די ישירה, ללא הקדמות, וזה הפריע לה. כוונתה היתה לבקשה מילולית של מילים המבטאות אהבה ורצון לקרבה וכן מגע גופני עדין ומזמין לפני האקט המיני. הבעל שהקשיב, אמר לה: "תמיד טוענים שהאישה זקוקה למילים טובות ומקרבות, אבל גם אני זקוק לזה למרות שאני גבר".
וזאת יש לדעת. אישה שונה מגבר. המערכת  הרגשית שלה בנויה אחרת. הבורא ברא זכר ונקבה, יצורים שונים בתכלית הן במבנה הגוף והן במבנה הנפש  שמטרתם להשלים האחד את השנייה. אך יחד עם זאת, הוא טבע בכל אחד מהם גם את הצד השני. כלומר: לגבר יש גם חלק נקבי בתוכו, ולאישה יש חלק זכרי. זה מאפשר להם את הקשר,את ההבנה ההדדית. יש גברים שהחלק הנקבי בתוכם דומיננטי יותר ויש פחות.  אפשר לראות גברים יותר רגשיים, יותר וורבליים, שיכולים יותר בקלות מגברים אחרים לבטא רגשות רכים ויש אחרים שאותה מערכת קיימת אצלם אך במינונים שונים, הם צריכים יותר להשקיע ולעבוד על הביטוי הרגשי העדין.
כמו כן אצל הנשים. יש נשים שהחלק הזכרי חזק יותר אצלן ויש שהוא פחות. אפשר למצוא נשים שהן רגשניות במיוחד, בוכות מכל דבר, שקשה להן לראות מישהו סובל. לעומתן, נשים יותר ענייניות, פחות לוקחות דברים ללב. כמובן שזה רק חלק אחד ממכלול שינויים והבדלים בין נשים וגברים ובין בני אדם בכלל.
לזוג שהגיע אלי היו חסכים בתקשורת. הם אף נמנעו מיחסי אישות לאורך תקופה ארוכה. למרות שהיו נשואים מעל ל-15 שנים, הרבה דברים הם לא ידעו האחד על השני. הם יצאו מתוך הנחה שבן הזוג לא מבין, אולי אף עושה דברים בכוונה לפגוע. כשפתחנו את הקשרים לאט לאט, הם ראו עד כמה הם לא הכירו האחד את השני, שהם לקחו כמובן מאליו דברים שנראו להם פשוטים כי "ככה זה אצל זוג נורמלי", כדבריהם. כשהמודעות עלתה, הם קלטו שבעצם אפשר לדבר על דברים, לשאול את בן הזוג, לבקש בקשות [עוד לפני שזה עובר לשלב של הכעסים], לשמוע יותר על עולמו האישי, האינטימי, על רצונותיו וכאביו. הם הבינו שהם שונים ולכן גם הצרכים שלהם לא עולים בקנה אחד כל הזמן וזה לגיטימי. כך אפשר להתקרב יותר, ללכת האחד לקראת השני וליהנות מתקשורת טובה וממילא גם ממערכת יחסים מינית מהנה.
עלינו לדעת שיחסי אישות בין בעל לאישה הם חלק בלתי נפרד ממערכת כוללת של יחסים- יחסי נפש וגוף. בדרך כלל, כשהיחסים הבין-אישיים טובים, זה מקרין על רצון, חשק והתחשבות בין בני הזוג. יש אנשים שקוראים ליחסי המין הזוגיים: "עושים אהבה". תרשו לי לחלוק על זה. לעניות דעתי, מילים אילו מדמות אותנו לבעלי -חיים מאחר והוא מתייחס לאקט המיני בלבד. אנו -בני האנוש- חיים חיי אהבה שמבטאים קשר שלם והרמוני. קשר שיכול לנסוק למרומים. קשר שמבטא הערכה, אמון, אינטימיות ושאר מטעמים. נכון הדבר שהבנת והכרת הזולת מחייבת התחשבות גם בתחום המיני, לא לחשוב רק על הצרכים של עצמי. אך כשמוותרים מתוך הבנה וידיעה על מה שקורה אצל הזולת, הויתור מקבל עוצמה אחרת, מתוך בחירה ורצון להתחשב בזולת. מצב כזה של התקרבות, הכרה טובה יותר האחד את השני, מפחיתה בהרבה את התלונות החוזרת ונשנות אצל חלק מהנשים ש"אין לי חשק\ שאני עייפה\ הוא רוצה הרבה יותר ממני וזה מכביד עלי". ואצל הגברים:"היא מתעלמת ממני\ אין לה חשק להיות  אתי\ אני כאילו שקוף בשבילה".
כל התקשורת הזו שכתבתי עליה היא לא מובנת מאליה. אנו צריכים ומוזמנים להתכוונן לכך. להתבונן במה שקורה אצלנו ובעיקר אצל בן או בת זוגנו. לא לפחד לשאול, לברר ואף לבקש. מתוך כך הקשר נעשה יותר רך,קשוב ומכיל. מכיל גם תשובות של "אי-אפשר" או "קשה לי עכשיו". ומכאן נוצר קשר הרבה יותר מקיף, רחב, יציב ונעים.

בהצלחה לכולנו!