השפעת הזוגיות על המשפחה והילדים

מאמר שמיני :

הקדמה:

מאמר זה, קודמו  וזה שיבוא אחריו, מושתתים ומבוססים על פי הזוהר הקדוש והקבלה.

יש לציין שדברים עמוקים אלו נכתבו לפני מאות שנים ותקפים בכל עת. יתכן והם יישמעו לאוזן המודרנית והפוסט מודרנית ארכאיים וישנים.  אנו מאמינים שתוקפם לא ימוש לעולם, אם כי יכולים להיות יותר גמישים בהבנתם. למשל, תוכנם של הדברים במקור מתייחס לאם ולאב וההבדלים ביניהם. יחד עם זאת היום  לדוגמא ישנה תופעה של אם חד-הורית, אשר אנו יודעים כי היא מסוגלת לגדל את ילדיה בצורה טובה, למרות חסרון האב.

במאמר זה אדבר בשפת המקור המתייחסת למשפחה שיש בה אמא ואבא.

נאמר בחומש בראשית: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו". מכאן למדים שהאדם נברא כביכול בצלמו של הא-ל, הוא דומה לו ואפשר כביכול להקביל ולדמות את האדם לא-ל.

מוסבר בספרי הקבלה והחסידות שסוד ההתגלות האלוקית מתגלית דרך  "העשר ספירות" [אותם הזכרנו במאמר הקודם]. "ספירות" אלו הינם סוג של מבנה רוחני שמקביל לגוף ולנפש האדם. כלומר, בעזרת התבוננות בגוף ובנפש האדם, ניתן ללמד על סוד ההנהגה האלוקית בעולם בעזרת אותן "עשר ספירות".

ספירות אלו מתחלקות לחלוקה עיקרית של ראש וגוף. 

החלק הראשון: הראש. יש  בו שני מימדים גלויים הנקראים ספירת החכמה  וספירת הבינה. מעליהן יש  מימד נעלם המכונה ספירת -הכתר והוא  שוכן מעל הראש.

החלק השני: הגוף. הוא מבטא את שבע הספירות הנותרות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

מובא בכתבי האר"י, שאף המבנה המשפחתי מקביל לעשר הספירות.

במבנה זה, ההורים מקבילים לראש שמכיל בתוכו את החכמה והבינה. הילדים מקבילים לשבע המידות. 

מכאן נוכל ללמד על מקומם של ההורים מול ילדיהם, כמו יחס הראש לאיברי הגוף.

ההורים מסמלים את 'הראש', והם אכן ראשי המשפחה. כמו שהראש עומד מעל הגוף ונותן לו הוראות, כך גם ההורים מנהלים ומנחים את הילדים. הילדים מסמלים את שבע הספירות שנקראים גם 'המידות'. המידות מבטאות את המקום הרגשי המושפע ישירות מהמסרים שהוא מקבל מהראש- מהחכמה והבינה ובעצם מההורים.

כשההורים מנהלים דו-שיח ילדותי, כגון: "הילד פגע בי אז אחזיר לו", או "הוא עשה לי כך וכך אשיב לו כגמולו", הם אינם מחוברים לראש ההורי, אלא מנמיכים עצמם בעיני ילדיהם, מאבדים את המקום ההורי, זאת כיון שמדברים איתם בצורה ילדותית ולא מתאימה.

חכמינו השתמשו  בגמרא בלשון המבטאת גם את ההשפעה הפיזיולוגית הבלתי זהה של ההורים על הילד: "תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם- הקב"ה אביו ואמו", ואז מוסיפים לכתוב בלשונם המיוחדת, שמהאב הילדים קיבלו את "הלובן" שממנו יוצאים עצמות, גידים, ציפורנים, המוח שבראש ולובן העין. ומהאם הילדים מקבלים את "האודם" שממנו יוצאים עור, בשר, השיער, והשחור שבעין. ואחרון חביב שם, הקב"ה נתן בכולם רוח ונשמה.

כלומר, הילדים מקבלים מההורים דברים שונים. יש כאן שילוב צבעים 'אודם עם לובן'. כמובן לצבעים הללו ישנה משמעות נפשית; האבא מסמל את החכמה, והוא זה שנותן בתהליך הולדת הוולד את טיפת הזרע [הלובן]. האמא לעומתו, מסמלת את הבינה, זאת כיון שבינה מתכוונת להתבוננות בדברים ובפירוטם,  וכך ברחמה של האם מתפתחים כל פרטי הוולד.

החכמה מתוארת בזוהר  כמו 'נקודה'. נקודת החכמה- הכלל השכלי. הבינה כאמור מפרטת, מרחיבה את נקודת החכמה, מקרבת אותה למציאות. היא יורדת לפרטי המציאות ומתייחסת אליהם. על פי סדר הספירות, החכמה רחוקה יותר משבע המידות, לעומת הבינה שבאה במגע עם הספירות [המידות] הקרובות אליה.

כך גם בסוג ההשפעה של ההורים על ילדיהם; התכונות הנפשיות של החכמה והבינה מקבילות 'לאבא ולאמא':

'הלובן' שהאבא מעביר לילדו, הוא המקום הנפשי היציב והחזק כמו העצמות, הציפורנים והגידים. זה המקום "העצמי"- העצמיות הבלתי תלויה שהילד רוכש לעצמו. מקום המאמין בעצמו מעבר ליחס לסביבה המקיפה אותו.

'האודם' שהאמא מעבירה לילדיה, בא לידי ביטוי בבשר הרך והגמיש המבטא בנפש את היכולת של הילד להתאים עצמו לסביבתו. "האני הסביבתי" [בשונה מ"אני הייחודי" שמקבל מהאב].

כלומר, הילד מקבל מהאב את התכונות הנובעות 'מנקודת החכמה'. תכונות של יציבות ולעיתים אף נוקשות שנמצאים בלובן העצמות. האב מעניק לילדיו מסרים יציבים ועקרונות מנחים. כל אלו אמורים להשריש בילד זהות עצמית בעלת תוקף וזקיפות פנימית, המאפשרת לילד להציב יעדים ולעמוד בהם, להתגבר על מחסומים שהסביבה מציבה בפניו.

לעומת זאת אצל האמא ההעברה שונה. היא יותר קרובה לילדים. היא נושאת אותם ברחמה. הם בשר מבשרה. היא מניקה וקרובה אליהם גופנית ונפשית, כמו 'הבינה', שקרובה יותר למידות [לשבע הספירות, שמבטאות את הרגשות]. תכונת הקירבה והחום של האם, תפתח בילדים את החלק הגמיש הרך יותר, כמו העור והבשר [לעומת העצמות]. זה עשוי להוליד אצל הילדים מקום נפשי בריא  הקשור לסביבה, שיודע כיצד להתייחס לסביבה ויודע להסתדר איתה. היא תפתח בילדים את ההכרה שהם זקוקים לחום לקירבה, ושהם אף ידעו להעניק חום ואהבה לסביבתם.

כמו שגוף בריא ושלם זקוק גם לעצמות[האב] וגם לבשר [האם], ונפש בריאה זקוקה לחוסן נפשי[האב] ולגמישות [האם], כך הילד זקוק להשפעה של שני הוריו.

אמנם לכל אחד מההורים יש גם עצמות וגם בשר, חוסן וגמישות, מימד של 'אני עצמי' ו'אני סביבתי', השייכות של הלובן לחכמה -לאבא, ושל האודם לבינה- האמא, היא באופן יחסי.

יתכנו מצבים שבהם האב הוא דווקא טיפוס רך יותר והאם תהיה טיפוס של אדם מרוחק ונוקשה, וכמובן תהיינה לכך גם השפעות על הילדים אבל זה לא בהכרח השפעה גרועה.

במאמר דיברתי על הכלל. מה שקורה בדרך כלל, ולא על היוצא  מהכלל, שאף לו יש מקום במיוחד בדורנו. 

מקווה שהצלחתי במידה מסוימת להאיר ולהעביר את דברי הזוהר הקדוש. דברים המתייחסים לתפקידים הבסיסיים של ההורים מול ילדיהם. מקווה גם שנוכל ללמוד מרעיונות עמוקים אלו עקרונות  לחיינו בתור הורים, ולדעת לחזק מה שנזקק לחיזוק ומודעות.

בשבוע הבא אמשיך בעזרת ה' לכתוב על השפעת ההורים על ילדיהם  במובנים ובצדדים נוספים על פי דברי הזוהר הקדוש.

שתהיה לנו שבת שלום, שבוע טוב ובשורות טובות. אמן

לפניות:

רחל פישר, 054-6600113

מייל rahelfisher@gmail.com

אתר rahelfisher.co.il