האם החיים הם מתנה?

לכאורה שאלה בנלית ואולי אף טפשית? אנו בדרך כלל מתייחסים לחיים כמשהו חי, זורם הממשיך את עצמו, ובאמת ללא שימת לב מיוחדת.

היום הייתי בתורנות אצל הילדה המתוקה והמלאכית, הלל בת קרן אורה ז"ל.

קרן-אורה ז"ל עברה תאונת דרכים קשה לפני כחודש ליד צומת תפוח. איתה היו באוטו התינוק- וב"ה הוא חזר לעצמו- והילדה הלל. קרן-אורה נלקחה לגנזי מרומים.

ראיתי את הלל-הילדה הנפלאה בת השמונה. ב"ה היא לאט לאט מתקדמת. הצוות בבית לוינשטיין מדהים. האחיות רגועות עם הרבה חום וסבלנות. כך הם לימדו עצמן לעזור לילדות ולילדים המאושפזים.

בהיותי שם יושבת, מלטפת את הלל, משמיעה לה שירים שהיא אוהבת ומספרת לה סיפור, התעוררה בי התובנה על הבחירה שלי בחיים וכיצד אני בוחרת לחיות: שאלתי את עצמי: איך אני חיה? האם אני מספיק מודה על כל יום שעובר, שאני בריאה, עושה, מכינה, הולכת ובכלל נושמת? האם אני אומרת תודה שיש לי ילדים נכדים בריאים שאני יכולה לחבק? לדבר איתם, לומר להם כמה הם נפלאים? איך אנו בוחרים-כולנו- לחיות?האם אנו מרגישים שאנו בוחרים לנו דרך כיצד לחיות אותם, או שפשוט זורמים עם הנחל, עם מה שיש?

ואז מה: עושים משהו מסיימים לשביעות רצוננו פחות או יותר וממשיכים. האם לא כדאי לנו להעצר ממרוצת החיים, להביט קדימה אחורה ומסביב, ולראות את השפע בו בורכנו על יד בורא עולם?. אמנם אנו עשינו, פעלנו, אבל את כוח החיים קיבלנו במתנה משמיים. האם אנו מסוגלים לעצור ופשוט להודות על כל הטוב שנפל בחלקנו? לא צריך להיות מפורסמים, חכמים גדולים כדי להנות ולהודות על מה שיש. פשוט ללמד להודות. לתרגל את פינו להודות ולהלל את בוראנו על כל מה שנתן לנו. זה לכשעצמו, כבר יעשה את העבודה. עובדה זו, תעניק לנו כוחות מחודשים ומוטיבציה להמשיך לפעול על הצד הטוב, לראות את הטוב ודווקא עליו לשים את הפוקוס [כמובן אין זה אומר שנתעלם מהדברים הפחות טובים ואלו שדורשים את תיקונם] השאלה היא: במה אנו מתמקדים? על מה נשים את הדגש בחיינו.

בואו ננסה ונראה לאן זה יקח אותנו בהצלחה רבה  בעז"ה, ורפואה שלימה וקרובה להלל המתוקה. אמן