להיפרד או לא?

שלום, אני נשואה מזה כבר כמעט 4 שנים מהרגע שהתחתנתי היה בלגן בחתונה ומריבות בין המשפחות בשנה ראשונה בעלי לא קיבל הדרכה כמו שצריך והוא היה בעל תשובה ולכן גם התנהג אלי הרבה פעמים בחוסר דרך ארץ , הוא היה עוזב את הבית הרבה והולך עם חברים , לא נותן לי להסתובב כמעט, קפדן מאוד בעניני ניקיון- שולט עלי רוצה להיות "בוס" ברצוני לומר שגדלתי בבית שבו הייתה בין הורי זוגיות טובה ויחס טוב והוא ההיפך הוריו חיים לבד רבים כל הזמן וכו' והרגשתי שהוא לוקח את מקומם , אני מגיעה מבית עם חינוך טוב דרך ארץ והשאיפה שלי היה לבנות בית בשותפות הדדית בעלי למרות זאת חי בדעות פרימיטביות שהאישה צריכה לעשות הכל בבית והוא הכל בחוץ ואינו מןכן לעזור לי בכלום. אנו אנשים שונים עם מלא חילוקי דעות הוא מרקע שונה ואני מרקע אחר לדעתי אנו בכלל לא מתאימים ,הרגשתי שהתחתנתי מתוך תמימות וצעירות, הוא רוב זמנו חי לבד ואוהב את זה קשה לו להיות ביחד אני למרות זאת אוהבת להיות ביחד , כל אחד חי את חייו לחוד, יש חוסר תקשורת נוראה ,יש הרבה דברים שאני אפילו לו יודעת עליו , אני לא אוהבת להתקשר אליו רוב שיחותינו הם קצרות ולענין הוא אף פעם לא מוכן להקשיב לי,אחרי שנה כבר חשבתי להתגרש אך למרות זאת המשכתי והמצב נהיה יותר גרוע לאחר מכן התחילו הרבה התעללות מילולית ונפשית הוא תמיד היה משווה אותי לחברות שלו שעבר ונשים של חברים שלו היה כופה עלי בכח לעשות דברים לא מדבר איתי תקופות ארוכות כמעט לא היו לנו הרבה פעמים טובים יחד , אחר-כך נכנסתי להיריון והוא לא התחשב בי בכלל לא עזר לי בכלום רק דרש ממני צחק עלי שאני שמנה כפה עלי לנקות עד כדי צירים , (שכחתי פרט נוסף לא היה נותן לי כסף בכלל אך למרות זאת היה קונה הכל לבית ,והיה משתכר מידי פעם , אחרי הלידה בכיתי להורי שחיים בחול שבאו לבקר שאני לא רוצה לחזור אליו אך למרות זאת לא יכולתי להיפרד מכל מיני סיבות שלא איפשרו לי בברית הוא כמעט הרביץ לדוד שלי כי הוא דיבר נגד חרדים ועכשיו כל משפחתי שונאת אותו והוא לא היה מוכן לבקש סליחה מהורי כמעט שנה לאחר הברית פניתי לרבו שאם לא ישתנה המצב אתגרש והוא אכן טיפל בו הרבה והרבה דברים השתנו לטובה הרבה דברים קשים נמחקו והוא התחיל באמת לחזור בתשובה , היום הוא גם נהיה יותר בוגר ואף גם משתדל לרצות אותי אבל מעט למרות שנפתרו בעיות ביננו עדיין קשר הנפשי שלי לקוי איתו ואינני מרגישה שהוא מתייחס אלי כמו בעל אוהב אין יום שאני לא חושבת על גירושין (אני מאוד רגישה וישר נפגעת) הוא לא מוכן לעזור לי בכלום ששיך לעבודות בית ועוד מתלונן למה אני לא הספקתי רוב שיחותינו וויכוחים ועד שטוב לנו ביחד זה מן המעט של המעט , הוא עדיין לא קונה לי כמעט כלום (דברים אישיים אז מצאתי עבודה ובזה אני קונה לעצמי למרות שאני חושבת שזה לא נורמלי ( והוא טוען שאין לו כסף ) עברתי הפלה קשה כי כשהייתי בהיריון הוא לא היה מוכן לעזור לי בכלום וזה נבע ממאמץ יתר וגם הגעתי לכאבי נפש כל כך עזים שלא רציתי איתו עוד ילד ,היום אני עם אמצעי מניעה ואני כבר כמעט שנה שבורה עם חיי לא יודעת מה לעשות הוא מאוד אוהב את הילד וזה גם מאחד אותנו הוא אומר לי שהוא אוהב אותי גם אבל אני לא מאמינה בכלל כי בין אדם אוהב הוא עושה ומתייחס לשני בכבוד הוא משתדל אבל מעט מאוד הוא אומר שלא טוב לו בבית אני תמיד מתפרצת וכועסת עליו שהוא מעיר לי , אני שבורה מחיי נישואין אלו ומרגישה שהייתי רוצה להשתחרר מלהיות עובדת ניקיון ושפחה אני צעירה עדיין בת 24 ולהתחיל התחלה חדשה. מצד שני הוא השתפר מעט ומקשיב לרב שלו ואני מאוד רוצה עוד ילדים ואין לי כל-כך לאן ללכת הורי בחול וכאן יש לי בית ופינה שלי. חשבתי אולי להיפרד ממנו לחודש ללכת לגור אצל חברה ושם להשתחרר ולראות אם טוב לי יותר בלעדיו למרות שתמיד שעזבתי אותו לכמה ימים היה לי טוב יותר והרגשתי שהשתחררתי ואולי גם הוא ילמד להעריך אותי , אני גם שוקלת את האופציה לגירושין תמיד חושבת על זה אך לא מעיזה כי מפחדת (ברצוני לציין כי כבר היינו בכמה טיפולי זוגיות על ידי רבנים מוסמכים וזה עזר אך רק תקופתי ) אני כל-כך שבורה ומתלבטת ולא רוצה להעביר את חיי ככה ללא סוף מה דעתכם? אנא עזרו לי בקשה