אדישות לזוגיות

ביני לבין בעלי אין כ"כ קשר טוב. כלפי חוץ אנחנו ניראים נחמדים ו"הכל בסדר" וכו', מתארחים ומארחים וסה"כ עושים רושם טוב. אבל האמת שבינינו אין קשר כלל וכלל!!! אנחנו נשואים כבר מס' שנים + ילדים ואני מרגישה בודדה מאד מאד. אין לנו נושאים משותפים,אני מנסה תמיד ליזום יותר,מספרת לו כמה אני אוהבת שאנחנו יושבים בערב ומדברים וצוחקים,אני מוציאה לנו גלידה או משהו טוב אחר כדי שיהיה נחמד אבל הוא לא כ"כ משתף פעולה. שתביני. בעלי אדם טוב עם מידות טובות.לא מרים את הקול עלי,מכבד אותי ועוזר לי המון בבית ועם הילדים. 

 

הילדים אוהבים אותו והוא באמת אדם טוב.אבל...... כשאני מדברת על הרגשות שלי איתו הוא מסתייג ואני מסבירה לו שאני לא מאשימה רק משתפת איך אני מרגישה. הוא מבחינתו בערב לוקח ספרשומע מוזיקהנירדם על הספה וזהו. ניגמר היום מבחינתו. הוא טוען שהוא עייף מהעבודה ורוצה קצת לנוח אבל זה נימשך כל הלילה. אני מוצאת את עצמי לבד כל ערב. בעלי לא יוזם שום קירבה,מגע,להיות איתי בלילה. אני יכולה לחזןר מהמקווה והמצב יהיה בדיוק כך. 

 

אח"כ ב3 בבוקר הוא מתעורר וניזכר שטבלתי אז הוא בא לחדר ונוגע בי ורוצה אבל אני כבר מאד פגועה אחרי בכי וקשה לי. אז הוא מאשים אותי שאני לא רוצה וכו'...אבל איך אני ירצה אם הבעל שלי לא מחכה לי בכלל??? אנחנו ביחד אולי פעמיים בחודש וגם אני לא כ"כ נהנית כי אין לו כ"כ רצון לגוון או לחדש או לעורר אותי ואם יש אני כל פעם צריכה מחדש לומר לו תיגע בי פה ופה ואני אוהבת ככה ונעים לי ככה וכו'... וזה כבר משפיל כי אנחנו כבר כמה שנים ביחד,אז למה כל פעם להסביר?(שלא נדבר על ליל שבת שאני מאד רוצה אבל....אין עם מי לדבר...) אני רוצה קצת שנצא,שנישתחרר והוא כ"כ מיושן וכל דבר זה עולה כסף אז זה יותר מרתיע אותו. אני מנקה,מכבסת,מבשלת,יולדת,מטפלת בילדים,הבית נקי ונעים לא מגיע לי אהבה? מגע? למה ימים ולילות ארוכים הוא לא יוזם? בעבר הייתי רומזת,לא שזה עזר,אבל הפסקתי. 

 

אני מוצאת את עצמי דוחה הפסק,דוחה טבילה בשלושה ימים כי במילא הבעל שלי בטח לא יזום כלום. אני יודעת שבעלי אוהב אותי.הוא אומר לי את זה,חושב עלי,עושה בשבילי,אבל שזה מגיע לאישות זה כבר משהו אחר. בעלי לא רוצה ללכת לייעוץ כי הוא טוען שזה הרבה כסף ואין מאיפה. אני ניגמרת.בודדה,עצובה ולא יודעת מה לעשות. איך אני מתקדמת איתו?איך עניינים משתנים? יש לזה סיכוי? הלב שלי מלא בכעסים עליו בגלל זה,מלא במרירות ואני מסבירה לו אבל הוא כמו ילד קטן שחושב שרק רוצים להאשים. אני לא מרגישה שום אהבה אליו כבר.אפילו הרצון להיות ביחד ירד מאד.מאד! מה עושים? תודה מראש,