בלוג

        חדש אדר--טריגר לעבודה על ה"שמחה" אנו נמצאים כבר בתוככי חודש אדר א'. נותרו לנו קצת יותר משבועים להגיע לחודש ה"שווה", חודש אדר ב' בו אנו חוגגים את פורים. אבל באמת, זכינו. זכינו כי קיבלנו חודש נוסף במתנה [שניים במחיר אחד]. בחודש אדר א' ניתנת לנו הזדמנות להתכונן לעיקר העיקרים שבחודש אדר, ענין השמחה. איך נהיים שמחים? לכאורה זה קל. הולכים לקניות, פותחים מוזיקה בקולי קולות, רוקדים, ושמחים....

  ט'ו בשבט ה"אנושי"  שבי. אכן ט'ו-בשבט הוא חג האילנות. פה ושם מתחיל לבצבץ לו פרח קטן, אך עדיין העץ  ערום כמעט כלו. אם לא היינו יודעים שהעץ אמור להוציא את עליו,גבעוליו,ניצניו,היינו מתיאשים ממנו. הוא הרי נראה, מסכן חסר,ריק. לאט לאט בתהליך איטי אך עקבי ומתמשך,העץ מתחיל להוציא את כוחותיו החוצה.להוולד מחדש. למתבונן מהצד שרק ראה אותו, לכאורה בדלותו, והנה רואה אותו שוב לאחר זמן,זה כאילו כמו נס קטן....

אתמול סיפרה לי אישה יקרה, הנשואה מזה 6-7 שנים, שחיי נישואיה קשים לה. היא נשואה ב"ה ויש לה זוגיות טובה, אך למרות זאת- קשה לה. השיתוף שלה גרם לי לתהות: אולי עדיף לאדם לגדול לבד? כך הוא יכול לפתח את יכולותיו מבלי שאף אחד יפריע לו בדרך, והיום ישנם כל כך הרבה תחומים בהם אפשר לגדול ולצמוח. ונקשה עוד יותר: הרי היום -יותר מאי-פעם- יודעים ושומעים על הרבה מאד גירושין. גירושין שע"פ הסטטיסטיקות בארה"ב למשל מגיעים ל50% מהאוכלוסיה. בישראל קצת...

נקודה למחשבה,,, חברים, כיוון שיצאתי לפנסיה חלקית, יש לי יותר פנאי לעצמי. ואכן, בחרתי זמן איכות לעשות דברים שלא היה לי זמן לעשות קודם לכן. אנשים רצים מפה לשם, ותוך כדי שהם עושים דבר אחד, הם כבר חושבים על הדבר הבא. אין פניות נפשית להיות בדבר עצמו -בו אתה נמצא. אותו אתה עושה. לעתים אני רואה אימא הולכת עם הילד שלה סתם לבילוי או לקניות, היא רוצה שיהיה להם זמן ביחד - "זמן-איכות". בפועל, הם מתחילים לדבר והפלאפון של האם מצלצל, האימא מפסיקה את השיחה...

הקלות הבלתי נסבלת….. ובכן אותי אתם מכירים. אני אישה רגילה, נורמטיבית, עם בעל ו-10 ילדים נפלאים. וילד מאומץ - זכיתי בפייס ב"ה. אני גם משתדלת לשמור מצוות ולהיות בקשר עם הבורא יתברך. עד כאן הכל צפוי. אלא מה?  גם עם אישה כמוני, אנשים, גברים מנסים להתחיל בפייסבוק שיחות לא ענייניות. אלא סתם. סתם כדי לדבר על דא והא.  "כאילו" "סתם".  כמובן שאני מסרבת בצורה אסרטיבית ומכבדת. כל זה הביא אותי למחשבות נוגות, על האווירה הפתוחה או יותר...