אחרי החגים

אז זהו חברים. אנו נכנסים לשגרה. אחרי החג, הסופגניות לביבות מסיבות משפחתיות ואחרות, הגיע הזמן להתכנסות. התכנסות פנימה. כמונו גם הצמחים. הם  נפתחים אל עצמם פנימה. מתחילים ליצור בתוכם חיים חדשים. אבל כדאי לזכור שההתחלה הראשונית, הבתולית, מתחילה, בריקבון. הצמח מרקיב עמוק באדמה. נשאב לפנימיותו חזק חזק, מרגיש כאילו נדם. נעלם ואיננו. אבל לא .פלא גדול מתרחש. מאותו ריקבון יתחיל לגדול צמח חדש, טרי חדש. נפלא, אשר ימצא לו את הזמן האישי לצאת לעולם. בזמנו החפשי המתאים. אי שם באביב. פלא אמיתי.  פלא נוסף מפלאי הבורא.

ואנו בני האנוש, גם אנו נכנסים מתכנסים, לימים של חורף, לימים של שגרה, מבלעדי חגים מיוחדים עד לאביב, עד לחג הפורים. יש אנשים שמה שמזין אותם זה הפתעות, נסיעות, אירועים. אוהבים התרחשויות תמידיות. זה נותן להם טעם לחיים. אבל- אולי דווקא בזמן כזה, של רגילות. זמן של ימים רגילים  אפורים משהו, יש לנו הזדמנות, לקחת פסק זמן, מכל ההתרחשויות הגדולות, שלעיתים אולי גם מעייפות. לקחת זמן להתבוננות פנימה, לבחינה מחדש של מה שקורה לנו בחיים.  לקחת זמן כדי "לנער" את מה שלא נצרך לנו יותר. להוציא אותו מהבית  או אולי מהלב. לתת למשהו חדש מקום להיווצר. להתחיל לעבוד  באופן פנימי ואמיתי על משהו שכבר זמן רב אני מתכננת לעשות אתו משהו. כמו למשל: איזה שיפור קטן ביחסים עם הבן. או הבת או עם בן זוג, או אפילו עם החמות. בזמן החגים לא היה פנאי לכך. והנה זה הגיע. כדאי לא למצוא עוד תירוצים על מנת לדחות זאת לעונה הבאה, פשוט להחליט לעבוד על זה וטובה שעה אחת קודם. ואז יש סיכוי, יש סיכוי ש"הלבלוב" יצא החוצה כבר באביב. יחד עם נצני הפרחים העצים.

אז שיהי לנו בהצלחה בימי החורף המיוחדים הקרים והקרים כאחד.