לא מקובל עלינו, מה עושים?

שלום להורים המודאגים.

הדאגה שלכם אכן מובנת. בתכם הנהדרת משנה מסלול וזה מדליק אצלכם נורה אדומה. אז קודם כל ולפני הכל,כדאי לזכור שהיא נורמלית. מה שעובר עליה עובר על הרבה בנות בגילאים הללו. נכון הוא הדבר שאפשר לווסת ולתעל את הגילויים המסעירים שעוברים על נערה בגיל זה בצורה יותר מכוונת, מעודנת.אבל איך עושים זאת? ולפני כן, יש לי מס' שאלות אליכם. כדאי שתשבו ביחד ותנסו לענות עליהן בטרם תבחרו אפשרויות תגובה.

 1] מתי היא התחילה לדבר כך? האם היה איזה תריגר לכך? האם זה קרה סביב אירוע מסוים בינה לבינכם, משהו ש"הקפיץ לה את הפיוז"? [בלשון הח'ברה]

2]האם אתם מעירים לה על צורת הלבוש? אם כן ,כיצד? אם זה בלשון גערות,צעקות ומוסר,זה בהחלט יכול להוביל לתגובת שרשרת שאף היא תענה בצורה צעקנית ואף יותר מכך, שתענה בצורה בוטה וחצופה.

וזאת יש לומר דווקא בגילאים שהילדים שלנו משנים כיוון, מגלים בעצמם דברים חדשים, מגלים את המיניות שבהם, דווקא אז, הם הכי זקוקים לנו. זקוקים לתמיכה, לאהבה שאינה תלויה בדבר.  כל כך זקוקים לתמיכה שלנו שנדע להכיל אותם עם כל המורכבות והשוני. שהרי אם הכל הולך בדרך המלך,פשוט  הדבר שנקבל אותם והכל  ילך למישרין.

השאלה היא, מה קורה אתנו כהורים,וכיצד אנו מגיבים על שינויים אצל ילדינו ובמיוחד שינויים שנוגעים בעצם החינוך שלנו, שאף נוגדים חלק מהערכים שאנו מחנכים לאורם? מה עושים?  אם קודם כל נקבל שהבת שלנו עדיין מקסימה וטובה, מלאת ערכים, אלא שמתחיל לחול אצלה שינוי קטן, עצם המחשבה הזו יכולה להקל עלינו את ההרגשה. ממילא יהיה לנו יותר קל להתנהל איתה. כשאנו יודעים שהיא אותה נערה ואנו סומכים עליה כבעבר, נוכל להזמין אותה לשיחה באוירה נעימה בזמן שנוח לא רק לנו אלא שנוח גם לה. באותה שיחה להתעניין בה במה  שעובר עליה. יתכן שלא תגיעו לנושא הצניעות בשיחה זו. לא נורא, זה יחכה .חיכה עד עכשיו, יחכה עוד מעט קט. כדאי ומומלץ להוסיף ולחזק את הקשר עם הנערה. לסמוך עליה בדברים שאתם יודעים שאפשר לסמוך. לחפש את המכנה המשותף בדברים שמוסכמים עליכם ועליה. כשהאוירה תתנקה, כאתם תרגעו מעט וגם היא תרגע, יש סיכוי שתפסיק לקלל, לצעוק [אבל שוב ,אם צועקים ומדברים לעיתים, בצורה לא יפה בביתכם,גם היא עלולה להמשיך בזה,שימו לב לכך] בעת שכזאת תיזמו עוד שיחה  ביניכם לבינה,או רק בינה לבין האם [אם זה יותר נוח לה] ואז לשאול בעדינות ,ממקום של כנות ואהבה ,לא של מוסר ופחד מימה יהיה ...אלא  לומר לה,שאתם מבינים שעוברים עליה שינויים.  האם אפשר לעזור ? במה? ושוב יש לדעת שילד-כל ילד נורמטיבי- רוצה קשר להוריו ורוצה להרגיש שייך למשפחה.

היא מגיבה כך ממקום של חרדה, פחד שאולי לא יקבלו אותה. הייתי מציעה,כדאי לא ללחץ מידי,אף אם זה יהיה במחיר של קצת פחות צניעות לטווח הקצר. כדאי לתכנן את הדיבור,את השיחה, בצורה חכמה שלא תצטערו על כך בהמשך. זו הדרך הארוכה שהיא באמת הקצרה והנכונה. לדעת שהתשובות שהיא תיתן לא תמיד ימצאו חן בעיניכם. אבל יש לקחת בחשבון, שאולי הילדה תחליט קצת אחרת, היא גדלה.יש לה בחירה חופשית ובעניני אמונה ורוחניות בכלל, צריך להתנהל איתה בזהירות. כדאי לפתח שיחה נעימה -בלי כעס- ואף לומר , שאתם בבית נוהגים אחרת ומבקשים ממנה כך או אחרת. אבל בלי לחץ, בלי מוסר.

צורת דיבור זו,של לחץ והקפדת יתר,עלולה להביא חלילה,לתוצאות הפוכות מרצונכם. אפשר אף לבדוק ולהתענין מיהן החברות שלה. וכל שאלה שעולה על דעתכם,ושיש לה ערך בקשר שלכם איתה. אני מאמינה שבצורה זו של נתינת אמון, שאתם באמת סומכים עליה ומוכנים לשמוע את אשר על ליבה בלי שיפוט,-בצורה זו- הילדה בעז'ה,תפתח את ליבה אליכם יותר.  לייעוץ תמיד אפשר לגשת. רק  שלעת-עתה ,נדמה לי שיש בידכם אפשרות  לעשות כמה דברים כדי ליצור אוירה ואף שינוי אצלה ובכלל בבית.

 בהצלחה רבה      פישר רחל.   0546600113
 פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית
 לאתר שלי:rahelfisher.co.il