כיצד עלינו לנהוג

שלום לכם הורים יקרים.

דאגתכם מובנת מאד. בנכם החל לשנות ממנהגו וכבר לא מציית לכם. אתם שואלים-ובצדק- מה יום מיומים?

הרי לא נתתם מידע על כך וקשה לכוון ללא נתונים כלשהם.ואכן יש לשאול:האם קרה משהו? האמת היא שאחרי שקראתי את שאלתכם,חשבתי לעצמי.האם משהו השתנה בביתכם?

או אולי ,האם השתנה משהו בגן של הילד? משהו שאתם לא יודעים עליו. וכדאי לדעת,ילד -כל ילד נורמטיבי-

מעונין להיות שייך להוריו למשפחתו,לרצות אותם,לשמור על קשרים טובים וזורמים [גם אם זה לא במודע]

כך הוא זוכה ליחס טוב ומטיב, ובזה הוא מעונין. אני מבינה שכך היה המצב עד לאחרונה. לעני"ד,אתם צריכים לבדוק בכל התחומים אליהם שייך הילד, מה קרה שם?  האם חל שינוי כלשהוא בבית או מחוץ לו ?  אפשר לעשות זאת,בעזרת שאלות התענינות שתשאלו את הגננת. לשתף אותה במה שקורה ולשאול אולי היא יכולה לתרום איזו פיסת מידע? אפשר ורצוי גם לעשות תצפית זהירה על הילד בבית. לעקוב אחרי מעשיו [כמובן מבלי לייגע אותו]

ואחרון חביב.אולי אצלכם-ההורים- השתנה משהו: בתקשורת בניכם? במצב רוח שלכם?שינוי היחס לילד הקטן

והגדול חש בכך?

מה שחשוב כאן זוהי המודעות.  להיות ערים למתרחש סביבכם וסביב הילד. יכול להיות עוד תחום אחד ששווה בדיקה.התחום הרפואי. לבדוק ולשאול ,אם משהו כואב לו? מציק לו? יכול להיות מאד  שאין זה המצב,אלא שכדאי לכסות את כל התחומים האפשריים לפני שהולכים לייעוץ. אני מניחה שאחרי תבדקו,תהיו בקשר עם הגננת, עם עצמכם בקשר למה שקורה בבית,תהיו יותר חכמים ותגלו דבר אחד או שניים על המתרחש.

אני סבורה שאתם יודעים שלעתים ילד בגילאים שציינתם,מראה סימני "מרד" קטנים. זה נורמלי,מאד מומלץ במצב שכזה לא להכנס בו "ראש בראש". מכל מקום לסיכום: על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

+בדקו את מצב הסביבה הטבעית של ילדכם,ואם אכן הכל בסדר

+לעבור לשלב השני, ולחשוב מה עושים? כיצד מגיבים וכן על זו הדרך.

מאחלת לכם כל טוב. תעשו ותצליחו ויהי ה' בעזרכם

רחל פישר   פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית-משפחתית

לאתר שלי: http://rahelfisher.co.il/