הדרך אל הזוגיות הטובה הבריאה

מאמר שני בנושא זוגיות

 בשבוע שעבר הראינו מהי מטרת הזוגיות, כיצד אמורה להיראות זוגיות במיטבה ועד כמה כיף ונעים לשכון בזוגיות מעין זו. כמובן הוספנו ופירטנו מה ואיך אפשר להגיע לזוגיות שכזו, כשכמובן אחד המרכיבים שלה היא ההשקעה האחד בשני, הערכה אחד כלפי השני והעלאת המודעות לבדוק מה נכון ומה לא, מה עובד ומה כדאי, ואף רצוי, לשנות בזוגיות [ובעצם בכלל בחיים שלנו במידת הצורך והזמנים המשתנים]. התבוננות מדי פעם על צרכי הזולת וממילא הכל חוזר אלי. ככל שההשקעה תהיה יותר טובה ומכוונת נכון, זה בוודאי יעורר אצל הזולת את הרצון גם כן לפעול בכיוון זה כלפי.

היום במאמר נרד יותר לפרטים, על מה עלינו להתבונן, על מה אנו אמורים לשים לב ברצותנו ליצור זוגיות  איכותית רבת שנים.

זוגיות מוצלחת צריכה בגרות. למרות שבן בגיל 13 ובת בגיל 12 מחוייבים במצות, חכמים אומרים וכתבו:   "שבן שמונה עשרה לחופה". מדוע? כי כדי להיכנס לתהליך של זוגיות ואחריות האחד כלפי השני, זקוקים להרבה יותר  מבגרות  של נער ונערה. 

לא לחינם כתוב בתורה: "על כן יעזוב  איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו".  חתונה דורשת את "עזיבת ההורים", כלומר, התבגרות מהמקום הילדותי המבטא תלות מסוימת בהורים. 

כאשר התדמית האישית והמעשית של הבחור\ה  בעיני עצמם היא ילדותית ותלותית, יקשה עליהם לפתח עצמאות בזוגיות שלהם.

מהי בגרות?

לבגרות מספר מאפיינים, אך ישנה נקודה עיקרית אחת חשובה ביותר, המבטאת את אחד היסודות לתודעה בוגרת.

גיל הינקות והילדות מתבטאים באופן טבעי ונכון בתלות בהורים, הסתמכות על אחרים. ילד צריך שיעשו בשבילו דברים, ואף יחליטו בשבילו בגלל יכולותיו המוגבלות בשלב זה של חייו. כמו כן הוא זקוק לתשומת לב ולחום, לחיזוקים ולעידודים. כל זה כדי לחזק את בטחונו העצמי ואת יכולותיו הרגשיות. לאט לאט הוא  מתחיל לפתח אישיות משל עצמו, מתחיל לפתח זהות עצמית משלו, שפחות נסמכת על אחרים, הוא מתחיל לפתח דעות ורצונות משל עצמו, ויכולת עמידה מול לחצי הסביבה במידה כזו או אחרת.

הבגרות מהווה את הבשלת הזהות העצמית שהילד מפתח בתוכו. כאשר הנערה חווה שהקיום והערך שלה היא מכוח עצמה, ופחות מותנית מאחרים, היא לומדת בהדרגה על עצמה מה חשוב לה יותר ומה פחות, גם אם לאחרים סביבה יהיו סדרי עדיפויות שונים.  ככל שהיא תפנים זאת כך הבגרות שלה תתחזק, והיא תהיה יותר מודעת לערכים שהיא רוכשת ומגבשת בתוכה.

הנערה לומדת להתרכז במה שחשוב לה  [וכמובן שלא פוגע באחרים], ופחות תהיה מושפעת ממה שאחרים חושבים עליה.

כמובן אין זה אומר שאדם בוגר לא נזקק לסביבה חברתית, ולא לומד ומושפע ממנה, אלא שבצורה זו יתרחש האיזון העדין בין הערכים החשובים לו ושהוא הולך לפיהם, לבין מה שאחרים רוצים ממנו ומשפיעים עליו. כך מתפתח אדם בעל גמישות. יש לו עקרונות משל עצמו, אך הוא עדיין פתוח לשמוע מאחרים, ולהכניס לעולמו דברים נוספים, ולעיתים אף לשנות מה שהוא רואה שלא נכון לו וללמד מטעויות.

מה שחשוב אצל אדם בוגר זה 'שיש לו את עצמו'; יש לו את מקומו האישי ולכן מרגיש פחות תלותי בסביבה החיצונית. הוא לא מאוים ממנה, כאילו כל ערכו וחשיבותו ניתנים לו על ידה.

לפעמים, מסיבות שונות, הבגרות של הבחור היא רק בגיל ולא בנפש.  יכול להיות אדם בן שלושים או ארבעים שהוא בתודעה של ילד. הוא תלותי במה שאומרים לו, זקוק להרבה מאד אישורים מאחרים וזקוק לפידבק על ערכו, מעלותיו ומעשיו. הוא אינו בטוח במקומו הנפשי, קשה לו לפתח דעה עצמית ורצונות עצמיים. הוא פשוט נמצא [אפילו ללא מודעות] במצב של נחיתות רגשית מול הסביבה.

כמובן יש בזה דרגות. לעיתים תופעה זו מאד עוצמתית ואנו יכולים לפגוש אדם מבוגר שמתנהג בילדותיות בולטת. ולעיתים תופעה זו עדינה יותר. בכל מקרה חוסר הבגרות מקשה על החיבור הזוגי, והבגרות הראויה מטיבה עם הקשר הבריא המתפתח.

ניתן דוגמא: הגיע לקליניקה זוג חביב נקרא להם רונן ורננה. היחסים שלהם בסך הכל היו טובים,  אך רננה הרגישה שבעלה מרגיש נחות לגביה, ומנסה רוב הזמן לרצות אותה. היא הרגישה שהיחסים לא באמת מאוזנים, ולכן בתוכה היא לא סמכה עליו עד הסוף. הוא הרגיש לה קצת כמו נער מתבגר. הוא היה נוהג לומר לה מידי פעם: "את טובה מדי עבורי. מגיע לך בעל טוב ממני, עם ביטחון עצמי, יודע  מה הוא רוצה מעצמו בצורה ברורה. אני מקווה שאינך מאוכזבת ממני".

משפטים אלו רק עיצבנו את רננה, ולא הוסיפו להערכה שלה כלפיו. הרי ידוע שאחד ממרכיבי היסוד בקשר הזוגי הוא הערכה הדדית. האהבה והערכה כרוכים יחד, והם הולכים עם בני הזוג לאורך שנים.

המקרה של רננה ורונן הוא מקרה אחד מיני רבים המצביעים על חוסר בגרות, וחוסר הערכה עצמית של רונן בעצמו. הוא נזקק להרבה חיזוקים ואישורים מרננה על כך שהוא בעל טוב, עוזר וחביב. כמובן זה לא המקום של רננה לטפל בו ולחזק את בטחונו העצמי. בני זוג אמורים להטיב, לשמח, לעזור ולתת האחד לשני, כמובן גם לתמוך זה בזה, אבל כאן זה היה מקרה קיצוני שרננה כמעט הפכה להיות המטפלת של בעלה, וזה לא נכון. 

למזלם רננה התעקשה שרונן ילך לייעוץ מקצועי ויברר עם עצמו מה עוצר אותו מלהאמין בעצמו, כדי שהוא יחזק אצלו את הביטחון והאמונה בערך העצמי שלו, כך שיגיע למצב נפשי פנימי שירגיש ראוי ושווה ערך  לאשתו- חברתו למסע החיים. אכן רונן הסכים, הוא התחזק, התבגר והזוגיות ביניהם קיבלה צורה הרבה יותר שוויונית, של בגרות מנטלית זוגית מיטיבה.

בתודעה בוגרת, האדם מסוגל לקבל את עצמו כמות שהוא. הוא מכיר את מעלותיו ושמח בהם. כמו כן הוא מכיר גם את חסרונותיו, אך לא נבהל מהם. מבחינתו חסרונותיו הם בבחינת מנוף ואתגר לעבודה עצמית.

מי שלא פיתח בתוכו תודעה של שלמות עצמית [להבדיל ממושלמות], כלומר שמכיר את עצמו, מודה לעצמו ומקבל זאת, יגיע לקשר הזוגי ממקום של נחיתות, מפוחד וחסר עמוד שידרה. זו אינה צניעות וענווה, מה שאנשים יכולים לפרש בטעות, אלא תפיסה עצמית שגויה על עצמו המקשה ליצור קשר זוגי אמיתי.

נוסיף ונדגיש, כי כשאדם לא מודע לעצמו, לא מקבל את עצמו ולא אוהב את עצמו כמו שהוא, יקשה עליו ליצור אהבה אמיתית וכנה לבן הזוג. הוא עלול להיות מאד ביקורתי - כמו שהוא ביקורתי לעצמו - או שתיווצר כאן אהבה תלותית ומותנית בבן הזוג.

רונן עבר דרך די ארוכה בהבנת עצמו, בהכרת עצמו ובקבלת עצמו. הוא התמודד וקיבל כלים לשם כך, ולמד להסתכל על האירועים מעברו בצורה אחרת. הוא הודרך להפנות תשומת ליבו למקומו הפנימי הטוב והאמיתי, למעלותיו ולחשיבות שלו בקשר הזוגי, וכך התפתח שיח מחודש ותקשורת בריאה יותר בינו לבין רננה. תודה לא-ל הזוגיות שלהם ניצלה ועלתה על דרך המלך.

בפעם הבאה נוסיף נדבך נוסף וחשוב בבניית הקשר הזוגי המיטיב.

לפניות:

רחל פישר 054-6600113

מייל rahelfisher@gmail.com

אתר rahelfisher.co.il