ויכוחים

אני יוצאת עם בן זוגי מזה מספר חודשים. שנינו בני 30, דתיים לאומיים. באנו מרקע שונה. הוא "עלה לארץ" לפני עשר שנים מארה"ב. אני ישראלית צברית. כל חבריו והאנשים סביבתו (למעט בעבודה) אמריקאים. יצאנו במשך חודשיים ונפרדנו כי אני לא התקדמתי ריגשית. החלטתי ליצור איתו קשר ולראות אם בכל זאת זה רק עיניין של פחד שלי, או שלא היה מספיק זמן. כעת המצב הוא, שפעם בשבועיים בערך יש לנו ויכוח גדול. שגורם לשיחות טלפון ארוכות, שבסופן, אחרי מספר שעות או יום-יומיים, אנחנו מגיעים להבנה של הצד השני. רוב הבעיות נובעות מחשש שלו שאני אעזוב - הוא מחפש בכל מה שאני עושה או אומרת סמנים למצבי בקשר, בעיות נוספות נגרמות מחוסר הבנה של מה שהצד השני רצה להגיד. הרבה פעמים גם זה מתכנס לעינין החשש שלו מעזיבה (חוזרת) שלי. רוב החברים שלו לא חשבו שכדאי לנו לחזור ולצאת. הבעיות חוזרות כל שבועיים. אמנם אנו מגיעים לעמק השווה, אך עצם העובדה שזה חוזר מרתיעה. אע"פ שאני מנסה להבהיר שהקשר חשוב לי. שנינו חשים בהבדלי התרבות. לי חסרה ה"ישראליות" ולו חסרים ה"תרבות האמריקאית" שאין לי. שנינו מסתדרים בלי זה, אך ברור שזה אינו טבעי. זו לא תחושה של "בית" מבחינתי. כמוכן אני שמה לב שמידי פעם הוא לא קולט דברים שמפריעים לי. לדוגמא: אני אומרת לו שכואבת לי הרגל, והוא אינו מגיב. חוזרת על זה אחרי מספר שניות- ושוב אין תגובה. בפעם השלישית שחזרתי על זה- הוא התייחס. לשאלתי למה לא אמר כלום לפני- אמר שלא שם לב, כי אולי דעתו הוסחה, אבל הוא ממש לא שם לב שאמרתי משהו. זו רק דוגמא, אבל זה חוזר מידי פעם. יאמר לזכותו שהוא אוהב ומשקיע, חרוץ ורציני בקשר. הבעיות החוזרות גורמות לנו לדילמה האם להמשיך. או שפשוט בעיות כבר בשלב הזה, יעוררו בעיות גדולות חו"ח אחרי. אשמח לעיצה,